זירוז תהליכים / רפי זברגר

מועד קטן ד ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת המסכת:
משקין בית השלחין במועד ובשביעית, בין ממעיין שיצא בתחילה, בין ממעיין שלא יצא בתחילה. אבל אין משקין לא ממי הגשמים, ולא ממי הקילון.
זמן חול המועד של סוכות ופסח הם הנושא העיקרי של המסכת. בימים אלו נאסרה עבודה כבימי יום טוב, אך הותרה לצרכים מסוימים כמו ''דבר האבד'' (אם לא יעשו פעולה ייגרם הפסד) או לצרכי הרבים. בכל אופן גם לצרכים אלו אם יש טרחה מרובה נאסרה העבודה. הקטע הנ''ל עוסק בשדות המושקים על ידי בני אדם ולא מסתפקים במי גשמים (בית השלחין), שמותר באופן עקרוני להשקותם, שהרי זהו צורך השדה, ולכן אם המים זורמים במעיין, לא משנה אם הוא חדש (לא חוששים לטרחה של תיקון בעיות העלולות להיווצר) או ישן – מותר להשקות ממי מעיין אלו. אך אם ההשקיה היא מן הבורות (מי קילון) או מבריכות מים (מי גשמים בלשון המשנה) שיש צורך לטרוח ולדלות את המים מתוכם – נאסרה פעולה זו משום הטרחה הרבה.
המשנה משווה פעולות חול המועד לפעולות בשנת השמיטה (שביעית) הן להיתר והן לאיסור. גם בשנת השמיטה מותר לעבוד לצרכי האדמה, אם מדובר ב''דבר האבד'', אך לא הותרו פעולות הדורשות טרחה רבה.
 

הנושא

בשלמא מי קילון - איכא טירחא יתירא, אלא מי גשמים מאי טירחא איכא?
שואלת הגמרא: אפשר להבין את האיסור להשקות מים מן הבורות (מי קילון) אך לא ברור האיסור להשקות מבורות מים, מהם ניתן להשקות את השדות בקלות יחסית וללא טרחה יתרה.
אמר רבי אילעא אמר רבי יוחנן: גזירה מי גשמים אטו מי קילון. רב אשי אמר: מי גשמים גופייהו לידי מי קילון אתו.
שתי תשובות נתנו לשאלה. רבי אילעא אמר בשמו של רבי יוחנן כי זו גזירה. אנו חוששים שאם נתיר להשקות מברכות של מי גשמים שאין בהם טרחה, יבואו להתיר להשקות גם מבורות של מי גשמים, בהם כאמור יש טרחה.
רב אשי חושש גם מהשקיה מהבריכות עצמן, שהרי בסופו של דבר גם הבריכה תתרוקן ויצטרכו לטרוח ולדלות ממנה בדליים, ולכן אסרו גם כאשר הבריכה עדיין מלאה ואין טירחה.
תנו רבנן: הפסיקות והבריכות שנתמלאו מים מערב יום טוב - אסור להשקות מהן בחולו של מועד, ואם היתה אמת המים עוברת ביניהן - מותר.
הגמרא מביאה ברייתא העוסקת באותה נקודה ואוסרת להשקות מבריכות (פסיקות הן גם סוג של בריכות) אפילו אם הם התמלאו במים מערב יום טוב, מאותו חשש של רב אשי במי הגשמים. שהרי גם כאן, ייתכן שיכלו המים העליונים, ויצטרכו לדלות מים מלמטה בטרחה מרובה.
מסייגת הברייתא וקובעת שאם עוברת בשדה אמת המים הניזונה ממי מעיין, הרי שמותר להשקות גם מבריכות המים. כל זאת מכיוון שאם יכלו המים בברכות ישקו ממי אמת המים, ולא יטרחו בדלייה מתוך המים העמוקים בבריכות.
אמר רב פפא: והוא שרובה של אותה שדה שותה מאותה אמת המים.
רב פפא מסייג את ההיתר רק למקרה שכמות המים באמה, יכולה להספיק להשקיית רוב השדה בהשקיה אחת. או אז, את מיעוט המים הנחסר, ישקה ממי הברכות והפסיקות ללא טרחה יתרה.
רב אשי אמר: אף על פי שאין רובה של אותה שדה שותה, כיון דקא משכא ואתיא - מימר אמר: אי לא שתיא לחד יומא - תשתי לתרי ותלתא יומי
רב אשי חולק על רב פפא וסובר כי גם אם אין די במים של האמה להשקות בפעם אחת את רוב השדה, אלא אפילו אם כמות המים של האמה תשקה את השדה רק במשך מספר ימים, גם אז מותר להשקות מתוך הבריכות. ההסבר: בעל השדה יאמר לעצמו, עדיף להסתמך על מי האמה, למרות שייקח מספר ימים, ולא לטרוח ולדלות מים ממקורות אחרים.
  

מהו המסר

הפסיכולוגיה המעניינת בפסיקתו של רב אשי מלמדת אותנו כי האדם מעדיף לא לטרוח יותר מידי, אם יש לו פתרון, אף שהפתרון פחות טוב (השקיה תארך מספר ימים).
בערב ט''ו בשבט (תשפ''ב) ננסה ''לעבוד על עצמנו'' גם בתכונה זו. כידוע, ט''ו בשבט מלמדנו על חשיבות התהליך. שהרי בימים אלו עדיין איננו רואים את הלבלוב והפריחה שתבוא רק בעוד כחודש (לקראת ימי ניסן), ובכל אופן אנו שמחים ומתלהבים מעצם התהליך הארוך, שאנו מאמינים ובטוחים כי יניב תוצאות ופירות.
אפשר אולי לסמוך על ''אמת המים'' שתפיק מים לשדה בימים הקרובים. אך פעמים, כדאי לזרז ולשבח את התהליך, בכך שאנו נטרח ונעמול על מנת לקדם ולהביא לתוצאות מהירות וטובות יותר.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]