שמירת כספי ציבור / רפי זברגר

מועד קטן ו ע''א

הקדמה

למדנו בסופה של המשנה הראשונה במסכת כי שלוחי בית הדין יוצאים בחול המועד ''על הכלאים''. מטרת יציאת השלוחים לעקור את גידולי הכלאים בשדות, כיוון שיש איסור גם בהשהיית הכלאים בנוסף לאיסור של הזריעה/נטיעה.
נימוקי יוסף מעיר כי המשנה לא מלמדת כי מותר לשלוחים לצאת בחול המועד, שהרי אין איסור בכך. כמו כן, לא למדונו חכמים בהלכה זו כי מותר לעקור בחול המועד, כיוון שזהו ''קלקול'' וגם פעולה זו מותרת. אלא יש לומר כי עיקר הלימוד בדין זה הוא העיתוי. זמן חול המועד הוא הזמן הראוי והנכון לעקור את הכלאים. בנקודה זו דנה הגמרא ובה נתמקד במאמר זה. 
 

הנושא

מאי שנא בחולו של מועד דנפקינן?
לאור ההקדמה מנסה הגמרא להבין מה מיוחד בימי חול המועד, בהם ''יש עניין'' לשלוח שלוחים לעקור את הכלאים.
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: משום שכר פעולה, דמוזלי גבן.
תשובת רבי יעקב בשם רבי יוחנן מפתיעה מעט. הסיבה לשלוח שלוחים דווקא בימים אלו, כיוון ששכר הפועלים נמוך, שהרי כולם בחופשת חג, ולכן יש היצע גדול של פועלים, תופעה הגורמת להפחתת שכרם.
אמר רב זביד ואיתימא רב משרשיא: שמע מינה כי יהבינן להו שכר - מתרומת הלשכה יהבינן להו.
רב זביד מסיק מתשובת רבי יעקב בשם רבי יוחנן, כי שכרם ניתן מכספי ציבור של ''תרומת הלשכה'', שהם מיועדים גם לצרכי ציבור, ולכן מחפשים את התקופות ששכרם יפחת, כך שהוצאות הציבור יקטנו. וממשיך רב זביד להסביר:
דאי סלקא דעתך מדידהו יהבינן להו - מאי נפקא לן מינייהו, כל כמה דבעו ליתן להו!
אם השכר היה פרטי מבעל השדה, לא היה מקום לתקן תקנות לרווחת אנשים אשר עוברים על עבירות דאורייתא.
"אין לנו עניין" לחסוך לעוברי עבירה, לכן המסקנה היא שעלות השלוחים נופלת על גזבר ההקדש, מכספי תרומת הלשכה הניתנים כל שנה בחודש אדר (תרומת שקלים).
  

מהו המסר

לימדה אותנו המשנה לפי הסברו של רב זביד כמה צריך להיזהר בכספי ציבור. לא להיות עם ''יד קלה על ההדק'' בהוצאת כספים השייכים לציבור, אלא להשתדל לחסוך בכל האמצעים האפשריים. גם עבודה בחול המועד, דבר שאנו מנסים להימנע ממנו כמה שיותר, נדחית מפני הרצון לחסוך בכספי ציבור. אפילו אם המטרה היא להאדיר שמו של הקדוש ברוך הוא, על ידי מניעת איסור כלאים, גם לצרכים כאלו, ממתינים לחול המועד ורק אז שולחים את השליחים לבצע את המשימה במחיר זול יותר.
מכאן נלמד זהירות באופן כללי מדברים השייכים לציבור. גם אם אין תובע ספציפי, שומה עלינו לשים לב, לא להשחית ולא לזלזל אלא לשמור ביתר משמר על דברים ציבוריים. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]