מהי שלמות האדם לפי הרמב"ם?

הרב דב קדרון

מועד קטן ט ע"ב

שני התלמידים של רבי שמעון בר יוחאי התקשו בהבנת הפסוקים (משלי ג, טו; ח, יא): "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ", "וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ"

הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג פרק נד) מסביר את הפסוקים הללו, אך קודם מבאר שיש ארבע דרגות של שלמות לאדם: א. אדם שיש לו עושר ונכסים וכבוד ומעמד חברתי גבוה, זוהי שלמות חיצונית, כי הדברים הללו אינם חלק מאישיותו העצמית. ב. אדם שבריאות גופו מושלמת, גם זו אינה שלמות מהותית לבני אדם, אלא משותפת לאדם עם כל בעלי החיים. ג. אדם המושלם במידותיו הטובות, זוהי שלמות שהיא הכנה לדרגה הגבוהה ביותר שיכול אדם להגיע אליה, אך עדיין אין זו המטרה העליונה של האדם, כי כל המידות הטובות הן בין אדם לחברו, ואילו היה אדם לבד, בלי שיש לא עסק עם אנשים אחרים, לא היה לו צורך בכל המידות הטובות. ד. השלמות העליונה ביותר שיכול אדם להגיע אליה היא השלמות האנושית האמיתית, והיא ההבנה השכלית של דעת ה', שהיא מטרת חיי האדם, ובעבורה יזכה לקיום נצחי. זוהי השלמות היחידה שהאדם עצמו מתעלה על ידה, בניגוד לשלוש השלמויות האחרות שאינן לאדם עצמו בלבד אלא שיש לו בהן שיתוף עם אחרים.

על ארבע השלמויות האלו אמר ירמיהו (ט, כב – כג): "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ (שלמות המידות) וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ (שלמות הגוף) אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ (שלמות העושר) כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי", על השלמות העליונה של ידיעת ה' נאמר שהיא אינה שווה לכל "חפציך", שהן אבנים טובות ומרגליות, ולא לכל "חפצים", שהן מצוות ומעשים טובים, אלא נעלה מהם.