טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד – פשתן
"ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו של מועד. מתיב רבי ירמיה: אלו מכבסין במועד, הבא ממדינת הים כו'. הני אין, מי שאין לו אלא חלוק אחד לא! אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה: אסברה לך, מתניתין אף על גב דאית ליה תרי ומטנפי. שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן: כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד" (מועד קטן, יח ע"א).
פירוש: שנינו במשנה: ואלו מכבסין במועד, הבא ממדינת הים. אמר רב אסי אמר ר' יוחנן: מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו של מועד. מתיב [מקשה] ר' ירמיה ממה ששנינו: אלו מכבסין במועד, הבא ממדינת הים כו' ונדייק: הני אין [אלה] שנמנו במשנה [כן], אולם מי שאין לו אלא חלוק אחד לא! אמר ליה [לו] ר' יעקב לר' ירמיה: אסברה [אסביר] לך, מתניתין אף על גב דאית ליה תרי ומטנפי [במשנתנו מדובר אפילו כשיש לו שניים והם מלוכלכים], ורבי יוחנן מדבר במי שיש לו בגד אחד שמותר לכבס בכל אופן. שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה [משמו] של ר' יוחנן: כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד משום שמזדהמים ביותר (באדיבות התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: פשתה תרבותית שם באנגלית: Flax שם מדעי: Linum usitatissimum
שם נרדף במקורות: כיתנא, בוץ
נושא מרכזי: מדוע הותר לכבס בגדי פשתן במועד?
לנושאים נוספים העוסקים בפשתה תרבותית - הקש/י כאן.
אין בסוגיה הסבר לדברי רבי יוחנן המתיר לכבס כלי פשתן במועד. הסבר קדום אנו מוצאים בדבריו של רב פלטוי (על פי אוצר הגאונים – התשובות): "אמר רב פלטואי כששנינו במשנתנו מטפחות הידים, מטפחות הספרים ומטפחות הספג הללו מותרין לכבס במועד מפני שהן לצורך המועד אבל שאר כלים אסור, וכלי פשתן כיון שיש בהן הפסד מותר לכבסן בחול המועד". דברים אלו מובאים גם בארחות חיים (ח"א ס' י"ג): "... וי"א טעם אחר כיון שיש בהן הפסד וכן נמי פי' הר' פלטוי ז"ל וכו'".
בראשונים אנו מוצאים שני טעמים להיתר לכבס כלי פשתן במועד וייתכן ושניהם ראויים להצטרף זה עם זה. שניהם מובאים בפירוש רש"י (מתוך "מפרשי האוצר"): "כלי פשתן, מזדהם טפי ולית ליה טירחא כולי האי וכל הנך דאסרינן במתניתין בגדי צמר".
לדעת הריטב"א ההיתר נובע מכך שהם נוטים להתלכלך יותר מאשר צמר שהיה מקור הסיבים העיקרי לתעשיית הטקסטיל בתקופת חז"ל. כתב הריטב"א: "מותר לכבסו במועד (מי שאין לו אלא חלוק אחד). כי כיון שלא היה לו להחליף כי מכבס ליה נמי לפני המועד היה צריך ללובשו קודם המועד והיה מתלכלך, ומזה הטעם כלי פשתן מותר לכבסן במועד למי שמתלכלכין במהרה ואפילו כבסן קודם המועד צריך לחזור ולכבסן במועד, ולפיכך אפילו היה יכול לכבסן ולא כבסן מותר לכבסן במועד". הטענה שהם נוטים להתלכלך במהירות מובנת היטב אם נניח שבמונח "כלי פשתן" הכוונה איננה דווקא לאריג העשוי סיבי פשתן אלא לעובדה שצבעו לבן. הגוון היסודי של אריגי פשתן היה לבן ולכן נקראו בגדי הפשתן של הכוהנים "בגדי לבן" (ראו בתמונה) (ראו עוד במאמר "כגון גלימא דעמר ושחקיה, סדינא דכיתנא ושחקיה" (שבועות, ו ע"א)). המאירי מבסס על טעם זה היתר לכבס "בגדי קטנים" אפילו של צמר: "... בגדי קטנים אפי' של צמר פירשו בתלמוד המערב שמותר לכבסן ואפילו יש לו מהן הרבה מפני שהם מתלכלכין תמיד".
הסבר חלופי לטענה שבגדי פשתן מתלכלכים מהר הוא אופן השימוש בהם. מהספרות הקלאסית (יוון ורומא) ניתן ללמוד שהפשתן שימש להכנת הבגדים שהיו צמודים לגוף (בגדים תחתונים) ובמיוחד באקלים חם משום שהוא אוורירי וסופג בקלות את הזיעה (ראו במאמר "הרוצה שיעדן את אשתו ילבישנה כלי פשתן" (כתובות, נט ע"ב)). בפירוש לאחד הקדמונים על הרי"ף (מתוך "מפרשי האוצר") אנו מוצאים "כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ וכן הלכתא משום שכלי פשתן מיד הזיעה נכנסת בהן". הבגדים העליונים היו עשויים צמר ונחוץ היה לנקותם רק לעיתים רחוקות. ייתכן אם כן שמעמד בגדי הפשתן היה דומה למעמד ה"לבנים" בימינו שיש להחליפם באופן תדיר.
טעם נוסף אנו מוצאים בפירוש רבינו גרשום שכתב: "כלי פשתן דלא נפיש טירחא". בפסקי רי"ד נאמר: "שלח רבי יצחק בר גיורי משמיה דרבי יוחנן כלי פשתן מותר לכבסן בחולו של מועד. פירוש דווקא שאר מינין כגון של צמר או של צמר גפן קשה כיבוסן אבל כלי פשתן אין קשה כיבוסו והילכך מותר". הבסיס הריאלי של הטענה שכיבוס כלי פשתן קל יותר מכיבוס אריגים אחרים לא ברור לי די הצורך. סקירת הספרות העוסקת בטכנולוגיית הכיבוס בעת העתיקה לא הניבה הסבר מספק אם כי ניתן היה לשאוב ממנה כמה רמזים. אריגי פשתן קלים לטיפול משום שהם דוחים ליכלוך וכתמים, אין להם נטייה לאבד סיבים תוך כדי כביסה וכמעט אינם מתכווצים בכביסה ראשונה. בניגוד לפשתן הרי שאריגי צמר מכילים חללי אוויר רבים בין השערות ובשערות עצמן (ראו במאמר "הכל מודים דאין לוקין על צמרו משום כלאים" (בכורות, יז ע"א)). לכלוך ממקורות שונים יכול לחדור ולהספג בתוכם וניקויו דורש מאמץ רב יותר. בנוסף, אחת מהדרכים להלבנת אריגים הייתה השרייה בגופרית אך שיטה זו אפשרית רק בפשתן משום שהגופרית מאכלת את הצמר. נוכל להניח אם כן שהלבנת אריגי צמר הייתה קשה יותר.
הבדל נוסף בין בגדי הפשתן ובין בגדי צמר מובא בגמרא בהלכות תשעה באב (תענית, כט ע"ב): "מיתיבי: אסור לכבס לפני תשעה באב אפילו להניח לאחר תשעה באב, וגיהוץ שלנו ככיבוס שלהן, וכלי פשתן אין בהם משום גהוץ. תיובתא". מהותו של ה"גיהוץ" נתון למחלוקת ראשונים. לדעת הריטב"א ועוד הכוונה ליישור והחלקת הבגד. לדעת המאירי ונימוקי יוסף הכוונה לכיבוס באפר או סבון. לשתי השיטות ה"גיהוץ" מלבן את הבגד יותר מכיבוס. ניתן להבין את המשפט "וכלי פשתן אין בהם משום גהוץ" באופנים שונים כתלות במהות פעולה זו אך בחרתי באפשרות המשתלבת בטענה שכיבוס פשתן קל יותר. הדבר משתמע מתוך פירוש המאירי (מועד קטן, כג ע"א).
"וענין הגיהוץ ענינו כל שאדם משתדל להיות הבגדים מתלבנים יותר משאינם מתלבנים על הכבוס הרגיל, כגון במים חמין ואפר או בנתר ובורית או שסננם באפר וסממן וכן כל כיוצא בזה ... וגיהוץ זה יש מי שאוסרה אף בכלי פשתן ומגדולי המחברים התירו וכן נראה ממה שאמרו בתשעה באב כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ כלומר שאין הגיהוץ מעלה ומוריד בם ודי להם בכבוס שנתכבסו כבר שהגיהוץ אחר הכבוס במים צונן היה בא וכו'".
מדבריו אנו לומדים שבניגוד לאריגים אחרים הפשתן מתכבס היטב אפילו במים צוננים ואין צורך ב"גיהוץ".
כיבוס פשתן בפלג נחל מקור: William Henry Pyne
לעיון נוסף:
הרב א.צ. לונצר, 'כבוס בגדי ניילון בחוה"מ', מעדני אשר סי' סד. לקריאה הקש/י כאן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
