מה עושה אבל שאין לו מניין?
הרב דב קדרון
מועד קטן כג ע"א
בגמרא נאמר שאסור לאבל לצאת מפתח ביתו במשך שבעת ימי האבלות, ובשולחן ערוך נפסק שאינו יוצא אפילו לשמוע ברכות חופה או ברכות המילה, ועם זאת הרמ"א כותב שהמיקל לצאת בלילה מפני הצורך לא הפסיד, ומוסיף שהאיסור לצאת מפתח הבית הוא דווקא לטייל או למשא ומתן, אבל אם יש צורך הכרחי או דבר האבד – מותר.
ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת רבותינו האחרונים בדינו של אבל שאינו יכול לאסוף מניין להתפלל בביתו.
לדעת המגן אברהם (תרצו סק"ח) עליו להתפלל ביחידות ולא לצאת מהבית, אולם בעל אליה רבה (קלב,ד) מסתפק בדבר, ובעל חכמת אדם (קונטרס מצבת משה סימן ח) כותב שמסתבר שכשם שהתירו לו ללכת לצורך דבר האבד כך מותר לו ללכת לבית הכנסת כדי לומר קדיש וקדושה, ולכן הוא מסיק שאם יש מניין סמוך לביתו באותה חצר – רשאי ללכת להתפלל שם לכל הדעות.
בעל משמרת שלום (אות י,לז) פוסק שבשלושת הימים הראשונים רשאי לצאת רק בשביל לומר קדיש, ולאחר מכן רשאי לצאת גם בשביל להתפלל במניין, אולם בעל מטה אפרים (דיני קדיש, שער א,ח) כותב שכיוון שיש ספק בדבר – שב ואל תעשה עדיף, ולא יצא מביתו למרות שיפסיד אמירת קדיש ותפילה בציבור.
בעל שו"ת ציץ אליעזר (ח"ה אבן יעקב סימן נז) מכריע שאבל על אביו ואמו רשאי לצאת לבית הכנסת לומר קדיש ולהתפלל בציבור אפילו כשבית הכנסת רחוק, אך יתן עפר במנעליו.
