מה יתרון ארץ ישראל על בבל בלימוד?
הרב דב קדרון
מועד קטן כה ע"א
כאשר נפטר רב הונא אמר עליו רבי אבא: ראוי היה רבנו שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל גרמה ליה, כי אין הנבואה שורה בחוץ לארץ, ואילו היה בארץ ישראל היה במדרגה כל כך גבוהה שהשכינה הייתה שורה עליו.
מרן הרב קוק זצ"ל (באגרות הראיה, מובא בלקט ביאורי אגדות) הסביר שהנבואה מאז ומעולם השפיעה על אופן לימוד התורה שבעל פה בארץ ישראל, ולכן נאמר ש"אוירא דארץ ישראל מחכים", כי אף על פי שאין לומדים הלכה מנבואה מכל מקום אין ספק שיש לנבואה השפעה על האווירה ועל סדר הלימוד.
בארץ ישראל ההבנה הייתה מוסברת מתוך עומק פנימי ולכן לא היה צורך כל כך להאריך בפרטים, ומשום כך סגנונו של התלמוד הירושלמי הוא קצר וממוקד יותר, כי "אותם המושפעים מהשורשים של חכמת הנבואה - הקיצור הוא מעלה אצלם, והניתוח של ההלכות והוצאת דבר מתוך דבר נעשה אצלם בסקירה רחבה מאד, ודי להם רמז קל להחליט משפט. וזה היה יסוד סדר הלימוד של ירושלמי, שלגבי אלה הזוכים ליהנות מאורה של מעלה היו די דקדוקים קצרים לברור ההלכה. אבל לגבי בני בבל, ששורשי הנבואה לא השפיעו עליהם כל כך, לא היה מספיק הקיצור, והיה צורך באריכות דברים".
בנוסף לכך היה יתרון לחכמי ארץ ישראל על חכמי בבל בלימוד האגדה, כי מכיוון שהנבואה היא היסוד והשורש של חכמת האגדה, הייתה חכמה זו מפותחת ומשוכללת בארץ ישראל הרבה יותר מאשר בבבל, כי בארץ הצד הפנימי של שורשי התורה הוא במעלתו הגבוהה ביותר.
