סקר
כמה זמן אתה כבר גולש בפורטל הדף היומי






 

יצירתיות לצמצום נזקים / רפי זברגר

מועד קטן כו ע''א-ע''ב
 

הקדמה

הדף שלנו עוסק רובו ככולו בדיני קריעה. על אלו אירועים חייבים לקרוע, מי הם הקורעים, כיצד ובאיזה מקום קורעים, האם מותר לאחות את הקרע לאחר קרות האירוע ועוד. במאמר זה נתמקד בחלק מהדיון על ''איחוי הקרע''.
 

הנושא

בתחילת הדף למדנו על המקרים בהם אסור לאחות את הקרע:
ואלו קרעין שאין מתאחין: הקורע על אביו, ועל אמו, ועל רבו שלימדו תורה, ועל נשיא, ועל אב בית דין, ועל שמועות הרעות, ועל ברכת השם, ועל ספר תורה שנשרף, ועל ערי יהודה, ועל המקדש, ועל ירושלים.
אירועים חמורים פרטיים (מות אב או אם, רבו שלמדו תורה), או ציבוריים (מות נשיא, אב בית דין), או אירועים חמורים נוספים כמו שמועת רעות, שמיעת ברכת השם (זלזול בכבוד ה'), שמיעה ספר תורה שנשרף, או ראית חורבן ערי יהודה, או חרבן מקדש וירושלים.
לפי ברייתא זו, אסור לאחות כלל וכלל את הקרע שקרע בשומעו על אחד מאותם אירועים.
לקראת סוף עמוד א', מובאת ברייתא המסייגת הלכות אלו ומתירות לאחות בתפירה המשאירה עדיין את רושם הקריעה:
תנו רבנן: וכולן רשאין –
כל הקרעים על אירועים שהזכרנו זה עתה מהברייתא בתחילת הדף, מותר לעשות עליהם את הפעולות שיפורטו מיד.
יש להעיר כי פעולות אלו מותרות רק לאחר שעברו הזמנים הללו: שלושים יום לאחר מות הורה, שבעה ימים לאחר מות קרוב שאינו הורה, ויום אחד לאחר אירוע מסוג אחר:
• לשוללן - להכליבם.
למדנו בדף י. שני הסברים לפעולה זו: מפסיע – תופר תפירות שאינן סמוכות זו לזו, או תופר כמו שיני הכלב, אחת למעלה ואחת למטה.
• ולמוללן - לקפל את שני ראשי הקרע ולתופרן ''מעט'' יחד.
• וללוקטן - כמו מלילה אך על כל הקרע: להחזיק את שני צידי הקרע לכל אורכו, ולחברם ב''תפירה מעטה''.
• ולעשותן כמין סולמות - לתפור תוך כדי השארת רווחים בין תפר לתפר, נראה כמו שלבי הסולם המרוחקים מעט זה מזה.
• אבל לא לאחותן
לאחר פירוט האופנים בהם מותר לחבר את הקרע מסיימת הברייתא בהנחיה כללית וקובעת כי אסור לאחות את הקרעים ב"תפירה יפה", כפי שרב חסדא מסביר מיד:
אמר רב חסדא: ובאיחוי אלכסנדרי.
התוספות בהסברו הראשון מצטט את הירושלמי המסביר את דעת רב חסדא לפי התוצאה: אם לא ניכר כלל שהיה שם קרע, זהו האיחוי האסור.
תנו רבנן: הקורע מתוך השלל מתוך המלל, מתוך הלקט, מתוך הסולמות - לא יצא. מתוך האיחוי - יצא.
ברייתא נוספת זו עוסקת ב"קריעה על קריעה". האם מותר לקרוע על אירוע חדש, במקום בבגד, שכבר קרעו קודם לכן על אירוע קודם. העיקרון של ברייתא זו נובע מן ההלכות שלמדנו בברייתא הקודמת. שם למדנו כי פעולות איחוי מותרות, כאשר התפירה אינה מושלמת, כך שעדיין נראית הקריעה.
פוסקת ברייתא שלנו, אם הקריעה השניה בוצעה לאחר אותן פעולות של איחוי מהברייתא הקודמת (שלל, מלל, לקיטה או סולמות) הרי שלא יוצאים ידי קריעה שניה, כיוון שהקריעה הראשונה עדיין ניכרת. ומסיימת הברייתא, אם בכל אופן איחו את הקריעה באיחוי טוב, למרות שעשו זאת באיסור, (שהרי בכל המקרים שציטטנו לעיל אסור לאחות את הקריעה), הרי שהקריעה השניה נחשבת לקריעה תקינה ויצא ידי מצוות קריעה.
אמר רב חסדא: ובאיחוי אלכסנדרי.
גם על ברייתא זו מגדיר רב חסדא בסיפא כי מדובר באיחוי מעולה כמו זה שנעשה באלכסנדרי שבמצרים. רק קריעה שניה שנעשתה על איחוי מושלם כזה, נחשבת לקריעה תקינה כך שיוצאים בה ידי חובת קריעה.
תנו רבנן: רשאי להופכו למטה ולאחותו. רבי שמעון בן אלעזר אוסר לאחותו.
הברייתא השלישית שאנו לומדים היום עוסקת באופן נוסף של ''קריעה על קריעה''. נקדים ונזכיר את שנלמד בהמשך הדף, כי מקום הקריעה הוא בקצה העליון של הבגד, במקום הצר הסמוך לצוואר. לאור זאת, פוסק תנא קמא של הברייתא כי מותר להפוך את צדדי הבגד ולקרוע בחלק העליון החדש. החלק הצר והעליון יהפוך להיות החלק התחתון, והחלק הרחב יהפוך להיות החלק העליון על ידי צמצומו לגודל הצוואר, ובאופן זה מותר לקרוע שוב בבגד בחלק העליון. רבי שמעון בן אלעזר חולק ואוסר לבצע קריעה גם באופן הזה.
גם כאן יש להעיר כי מותר לבצע זאת לדעת תנא קמא, רק לאחר הזמן המוגדר לעיל, לביצוע הפעולות המותרות.
  

מהו המסר

• למרות שעברנו על איסור איחוי כאשר בוצע איחוי אלכסנדרי באחת מן הקריעות החמורות, הרי שבפועל נוצר האיחוי אשר גורם לבגד להיראות שלם לגמרי מבלי שהקריעה הקודמת תיראה כלל וכלל. במצב זה ''אין בעיה'' להגדיר את הקריעה השניה שאחריה כקריעה תקינה, ויוצאים בה ידי חובה.
למדנו מכאן, שגם פעולות אסורות, יכולות להוות "מצע לפעולה מותרת". למרות שהרגש של האדם נוטה לפסול בגד שבוצעה עליו עבירה, בכל אופן מתירים להשתמש בבגד שוב, אם המציאות החדשה מאפשרת זאת.
ניתן לכנות פסק זה כ-''ראיה מפוקחת ללא התערבות רגשית''.
• בזמן הגמרא והמשנה לא היה שפע כמו בזמננו ב''ה, כך שלרוב האנשים היה מספר בגדים מצומצם ביותר.
אי לכך, היו צריכים חכמים למצוא ''דרכים יצירתיות'' להשתמש באותו בגד, למספר קרעים ל''ע, כדי "לצמצם נזקים". ואמנם תנא קמא בברייתא השלישית פסק שאם הקרע אינו מתאחה כפי שאמנם נדרש, אלא פשוט ''עובר דירה'' למקום אחר בגוף האדם, הרי שאין בעיה לבצע קרע נוסף באותו בגד.
החלק העליון יהפוך להיות חלק התחתון (ואז כנראה יצרכו לפתוח מעט את בית הצוואר) והחלק התחתון יהפוך להיות העליון ויצומצם בהתאם, ובכך יצרנו אפשרות חדשה לקריעה שניה באותו בגד.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר