טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אם לא תזרע פשתן תזרע ממין אחר – פשתן
"אלו דברים העושין לאבל בימי אבלו: זיתיו הפוכין טוענין לו, וכדו לגוף, ופשתנו להעלות מן המשרה. וצמרו להעלות מן היורה, ומרביצים שדהו משתגיע עונת המים שלו. רבי יהודה אומר: אף זורעין לו שדה ניר, ושדה העומדת לפשתן. אמרו לו: אם לא תזרע בבכיר תזרע באפל, אם לא תזרע פשתן תזרע ממין אחר" (מועד קטן, יא ע"ב).
פירוש: אלו דברים העושין לאבל בימי אבלו: היו זיתיו הפוכין טוענין לו אותם אחרים בבית הבד, וכך כדו שצריך לגוף במגופה ופשתנו כשצריך להעלות אותו מן המשרה ששורים אותו במים לפני ניפוצו, ואם לא יוציאוהו יירקב, וצמרו להעלות מן היורה שהכניסו אותו כדי לצבוע אותו, ומרביצים (משקים מעט) את שדהו משתגיע עונת המים שלו, שבמקומות רבים היה שדה אחר שדה לפי תור מקבל מים מן המעין או הנהר, ואם לא ישתמש במים יפסיד את התור להשקאה. ומכאן ראיה לרב שישא שאפילו דבר האבד אסור לאבל לעשות בעצמו אלא על ידי אחרים בלבד. ר' יהודה אומר: אף זורעין לו שדה ניר (שדה שהיה כבר חרוש) וכן שדה העומדת לפשתן כאשר זמן הזריעה הוא חשוב ביותר, ואם יזרע השדה במאוחר יהיה בכך הפסד. אמרו לו חכמים: אם לא תזרע אותה שדה ניר בבכיר (בעונה מוקדמת) תזרע באפל (בעונה מאוחרת יותר), וכן אם לא תזרע פשתן תזרע ממין אחר, ולכן אין זה נחשב הפסד מרובה ולא התירו לו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: פשתה תרבותית שם באנגלית: Flax שם מדעי: Linum usitatissimum
שם נרדף במקורות: כיתנא, בוץ
נושא מרכזי: מועד זריעת הפשתן
לנושאים נוספים העוסקים בפשתה תרבותית - הקש/י כאן.
מהמחלוקת בין רבי יהודה וחכמים ניתן להסיק שבהמנעות מזריעת הפשתן והמרתו בזריעת מין אחר יש נזק מסויים. לדעת רבי יהודה יש בנזק זה משום דבר האבד ואילו לדעת החולקים הנזק איננו גדול די הצורך בכדי להתיר את הזריעה במועד. מסקנה נוספת שניתן להסיק מהמחלוקת היא שבמקרה שזריעת הפשתן נדחית עדיף לזרוע במקומו מין אחר. המסקנה הראשונה מצביעה על כך שהרווחיות בגידול פשתן גדולה יותר מגידולים אחרים. הפשתן שימש בין השאר גם לאריגת אריגים יוקרתיים (ראו עוד במאמר "בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה" (יומא, לד ע"ב)).
בפירוש רש"י אנו מוצאים הסבר למסקנה השנייה: "שדה העומדת לפשתן - שאם לא תזרע עכשו מכאן ואילך אינו ראוי לפשתן". הסבר זה מובא גם בפסקי הרי"ד: "אמר רבי יהודה אף זורעין לו שדה נירא ושדה העומדת לפשתן. פירוש שהפשתן אין ראוי לאחרו וצריך מיד לזורעו, אמרו לו אם לא תיזרע בבכיר תזרע באפל, אם לא תזרע פשתן תזרע מין אחר". על הפשתה כמין הנזרע בעונה מוקדמת בהשוואה לגידולי שדה אחרים אנו לומדים כבר במכות מצרים: "וְהַפִּשְׁתּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל. וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה" (שמות, ט ל"א-ל"ב). לזריעה המוקדמת, לפני או בתחילת תקופת הגשמים, חשיבות רבה בעיקר בפשתה המגודלת לסיבים שהיתה עיקר הגידול בתקופת חז"ל.
הפשתה זקוקה לטמפרטורות נמוכות ובטמפרטורות גבוהות ויובש עלולים לגרום לנזקים לסיבים וגם לשמן הנאגר בזרעים. איחור בזריעה עלול לגרום לגלישת עונת הגידול לתחילת הקיץ ולאירועי שרב הפוגעים באיכות הגידול. האיזורים האידיאליים לגידול פשתן הם איזורים ממוזגים ולחים שבהם הטמפרטורה היומית אינה עולה על 300cוכמות המשקעים השנתית הממוצעת היא כ – 700 מ"מ. מסיבה זו נחשבים איזורי הגידול בבלגיה, הולנד, צרפת כמקומות מתאימים ביותר לגידול פשתן. במקומות אלו מתחילה הזריעה כאשר שכבת הקרקע העליונה מגיעה לטמפרטורה של c6-70 כלומר באביב(1). בניגוד למקומות אלו הרי שבארץ ישראל הזריעה צריכה להתבצע לפני החורף.
על פי שתי השיטות המובאות בבבלי עיתוי זריעת הפשתן מוגבל באופן חד ובשום אופן אין לאחר אותו. לחכמים החולקים על רבי יהודה, במקרה איחור, יש להעדיף גידול מין אחר על פני גידול הפשתן. בניגוד לכך בירושלמי (וילנא, מועד קטן, פ"ב הל' א') אנו מוצאים שלבר הפלגותא של רבי יהודה ניתן לאחר את זריעת הפשתן: "... וזורעין את נירו פשתן ברביעה דברי רבי יודה. אמרו לו אם אינה נזרעת פשתן תזרע מין אחר אם אינה נזרעת בשבת זו תזרע בשבת אחרת".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
