שני דברים סותרים הם אמת?
הרב דב קדרון
חגיגה ג ע"ב
תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם נתנו מרעה אחד - אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא.
הרבה מפרשים (מובא בלקט ביאורי אגדות) הקשו: איך ייתכן שניתנו מהקב"ה דברי תורה שסותרים זה את זה? אם דברי המטמאים נכונים אזי דברי המטהרים אינם נכונים, וכן להיפך.
והסבירו שבכל דבר בהלכה, כגון טומאה וטהרה, יש כמה סברות ואופנים לטהרו, וכמה סברות ואופנים לטמאו, ואם התורה טהרתו הוא מפני שהצדדים המראים פני טהרה הם מרובים יותר מן הפנים המראים פני טומאה, וכן להפך, והוא הדין בדבר מותר ואסור, וכשר ופסול.
וזאת הסיבה שנוצרו מחלוקות על נושאים שונים, מכיוון שכל אחד מהחכמים ראה לנכון לפסוק כפי צד מסוים, ואכן קיימים שני צדדים לכל עניין וההכרעה מסורה לשיקול הדעת של רוב חכמי ישראל, כי ה' יתברך מסר הכרעת אלה כולם לחכמי הדור וצוונו שנמשך אחרי הרוב, ונמצא שמה שיסכימו הם בדבר מהדברים, הוא מה שנצטווה משה מפי הגבורה, ולכן מה שהם אומרים הוא מה שנאמר למשה בסיני, ויכול הדבר להשתנות מדור לדור, שבדור אחד יחליטו הרוב באופן אחד ובדור אחר להיפך, וייתכן גם שיחליטו רוב חכמי ישראל שההלכה היא להיפך מהאמת (ואפשר לדעת זאת על ידי בת קול או נביא), ובמצב כזה אין ראוי שנסור מהסכמת החכמים, כי רק להם ניתנה הסמכות להחליט מה היא ההלכה.
