טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

למה הדבר דומה? לשועל שהיה מהלך על גב הנהר – שועל

"תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה" (ברכות, סא ע"ב). 
 

שם עברי: תן זהוב (מצוי)   שם באנגלית: Golden Jackal   שם מדעי: Canis aureus
שם נרדף במקורות: שועל, תעלא

שם עברי: שועל מצוי (אדום)       שם באנגלית: Red fox      שם מדעי: Vulpes vulpes
שם נרדף במקורות: תעלא


נושא מרכזי: א. מהו ה"שועל"? ב. השועל כסמל לפיקחות?

לריכוז המאמרים שנכתבו על השועל הקש/י כאן.

השועל תופס מקום חשוב במקרא ובעיקר בספרות חז"ל למרות שאיננו מצטיין בגודלו, חוזקו ואפילו בתועלת שהאדם מפיק ממנו. המאפיין שמשך את תשומת לב הקדמונים (בתרבויות שונות) לשועל היה כנראה היותו סמל ל"פיקחות" ו"ערמומיות" דבר שהפך אותו למודל נוח לסיפור משלים והעברת מסרים. "אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה, תלמוד, הלכות ואגדות ... משלות כובסין, משלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן וכו'" (סוכה, כח ע"א). "ואמר רבי יוחנן: שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר, ואנו אין לנו אלא שלש: אבות יאכלו בסר ושני בנים תקהינה, מאזני צדק אבני צדק, צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו" (סנהדרין, לח ע"ב). במשל המובא בסוגייתנו "פיקחות" השועל איננה מתבטאת רק בדברי הדגים אלא משתקפת גם מתוך "עצת האחיתופל" שהוא מעניק להם שמטרתה הנסתרת היא לזכות בסעודה. ייתכן ו"פיקחות" השועל מהווה רקע לפתגמים ומאמרי חז"ל נוספים גם כאשר הדבר איננו מוזכר במפורש (ב"הרחבה" אציג דוגמה אפשרית וראו גם במאמר "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים"). המהרש"א בחידושי אגדות מסביר את המשל המובא בסוגייתנו באופן שונה שאיננו קשור ל"פיקחות" השועל אלא רק לעובדת היותו בעל חיים טמא:

"משל, למה הדבר דומה לשועל כו'. פירוש המשל ונמשל השועל הם העובדי כוכבים שנמשלו לחיות טמאות בכל מקום וראה דגים הם כלל ישראל כמו שנאמר מזרעא דיוסף קאתינא שנמשלו לדגים. ואכל ישראל קאמר הכי כמפורש לעיל ושהיו מתקבצים ממקום למקום, היינו מקהיל קהלות ברבים. והרשתות הם הגזירות והשמדות שהיו מביאין עלינו בני אדם אל תקרי בני אדם אלא בני אדום. ורצונכם שתעלו ליבשה דהיינו מתוך המים שהם משל לתורה כמו שכתוב הוי כל צמא לכו למים. ורצונכם לבטל תורת משה ונדור אני ואתם כשם שדרו כו' דהיינו שהיינו לעם אחד כמו שאמר הקיסר לרבי יהושע בן חנניה בפרק אחד דיני ממונות כמו שדרו אבותי עם אבותיכם בביטול תורה כמו שהיה בחרבן בית ראשון שנאמר על עזבם את תורתי וגו'".

ה"שועל" כשועל מצוי

על פי טריסטרם(1) השם שועל בסורית מתייחס למינים תן זהוב (תמונה 1) ושועל מצוי (תמונות 2-3). מקובל לטעון שגם במקורות שם זה מתייחס לשני המינים. השועל והתן שייכים למשפחת הכלביים ונפוצים יחסית באזורנו. שני המינים שונים זה מזה בפרטי מבנה והתנהגות העשויים לעיתים לסייע לנו לקבוע לאיזה מביניהם מתייחס מקור זה או אחר. בשופטים (טו ד') אנו קוראים: "וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים ויקח לפדים ויפן זנב אל זנב וישם לפיד אחד בין שני הזנבות בתוך". התאור של הפניית הזנבות והנחת הלפידים ביניהם הולם טוב יותר את השועל משום שזנבו הארוך והשעיר מגיע בעת תנועה כמעט עד הקרקע. עדות לזהות השועלים שהציתו אש בשדות פלשתים נמצאה בפסיפס בית כנסת מתקופת התלמוד שהתגלה ליד חוקוק. הפסיפס כולל תיאור מקראי של שמשון הגיבור ושני זוגות שועלים שלפיד בוער נקשר בין זנבותיהם, כמתואר בספר שופטים. ראו דיווח כאן.

מבנה זנב השועל מאפשר להשתמש בו כמברשת או מטאטא לניקוי השולחן לאחר הארוחה: "מקנחין בזנב הסוס ובזנב הפרה ובזנב שועל ... ובלבד שלא יקנח בידו ובמפה כדרך שעושה בחול" (תוספתא, שבת, ליברמן, פט"ז הל' ח'). בתוספתא (שבת, ליברמן, פ"ד הל' ה') נאמר: "לא יצא הסוס בזנב שועל ולא בזהורית שבין עיניו וכו'". מפרש רש"י (שבת, נג ע"א): "בזנב שועל - שתולין לו בין עיניו שלא ישלוט בו עין. זהרורית – לנוי". אם אכן השועל המוזכר בתוספתא הוא השועל המצוי ייתכן ותלו את זנבו ההדור בין עיני הסוס גם לקישוט בדומה לזהורית. זנב השועל אולי העניק לדגן "שבולת שועל" את שמו.

ה"שועל" כתן זהוב

מאידך גיסא השועל בפתגם "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" (אבות, פ"ד מט"ו) הוא כנראה התן. ממשנה זו משתמע שהן האריות והן השועלים הם בעלי חיים חברתיים שקיימת בהם היררכיה מעמדית ועל פי המשנה עדיף להיות בתחתית הפירמידה השלטונית של האריות על פני ראש הפירמידה בקרב השועלים. בלהקות האריות אכן קיים מדרג חברתי אך אין לו מקבילה בין השועלים המצויים היחידאים. לעומת זאת התנים חיים בחבורות מלוכדות בעלות מדרג חברתי יציב בדומה לאריות.

השועל היחידאי קטן המימדים צד פריטי מזון קטנים יחסית כמכרסמים, ארנבות, חוגלות וכד' ולעומתו התן גדול יותר וצד בלהקות המסוגלות להכריע בעלי חיים גדולים יחסית כצבאים, כבשים ועיזים. הבדל נוסף הוא בבית הגידול של שני מינים אלו. השועלים מתרחקים מסביבה מאוכלסת ומעדיפים בתי גידול מבודדים ואילו התנים חיים בקרבת האדם וחודרים לחצרות וגדרות הצאן(2). בהיותי תלמיד בישיבת "נתיב מאיר" בבית וגן לפני למעלה מ – 40 שנה היו להקות התנים אורחים של קבע בחצר הפנימיה. מובא בגמרא בחולין (כג ע"א): "מעשה ודרס שועל רחל במרחץ של בית הינו". מתוך ההבדלים בגודל הטרף ובית הגידול ניתן להניח שהגמרא מתייחסת לתנים משום שהיכולת לדרוס רחל והחדירה לתוך המרחץ אופיינית יותר לתנים. בפסוק בשיר השירים (ב' ט"ו) "אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר" לא נוכל לקבוע אם הכוונה לשועל או לתן משום ששניהם ניזונים מטרף חי מגוון ביותר ואינם בוחלים גם באכילת פגרים, פירות, ירקות וזרעים וידועים כמשחיתי כרמים.

ה"שועל" כפקח שבחיות

השועל במשל המובא בסוגייתנו שעליו נאמר "פקח שבחיות" הוא כנראה השועל המצוי הנחשב בפולקלור של עמים רבים לבעל חיים פיקח במיוחד. המקור לתדמית השועל כבעל חיים פיקח הוא בעיניו הגדולות וחוטמו המחודד, המקנים לו ארשת פנים של אדם אינטליגנטי. באנגליה, שם ציד השועלים הוא ספורט מקובל על האצולה, ידועים סיפורים רבים בדבר הפיקחות הרבה שמגלים השועלים בניסיון להתחמק מלהקות כלבי הצייד הרודפים אחריהם. למשל, ידוע שהשועלים בורחים מרודפיהם למקומות שריח עקבותיהם מיטשטש כגון נחלים, כבישים ופסי רכבות, וכך נדרסים הכלבים הרודפים. הרב י. מ. שטרן מתאר בספרו "אוצר הידיעות החדש" תחבולה מתוחכמת של השועל שהובאה במדרש קהלת (עדיין לא מצאתי את המקור). כאשר רודפים אחריו הוא מפיל את עצמו, מפסיק לנשום ומעמיד פנים כאילו הוא מת עד שחולפת הסכנה. תופעה זו הנקראת "התחזות למת" (Apparent death) אכן קיימת בשועלים אלא שהיא ידועה יותר כמיושמת לצורך טריפה ולא להגנה. השועל המצוי, מאמץ את טקטיקה זו כדי למשוך עורביים. הם מזהים את השועל כפגר, ניגשים אליו, וכאשר הם בקרבתו הוא מתנפל אליהם.

ייתכן גם שדימוי השועל כפיקח הגיע מהעובדה שהשועל הוא חיה טורפת, אך לא נראה חזק במיוחד אלא רזה וכחוש, ולכן הניחו שהעורמה היא זו שעוזרת לו לתפוס את טרפו. השועלים ידועים כבעלי חיים המסוגלים לחדור ללולים מוגנים או מטעים ולגרום לנזקים קשים ("אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר", שיר השירים, ב ט"ו). מפורסם משל "השועל והכרם" (קהלת רבה, פרשה ה', א') המספר על מאמציו של שועל להיכנס לכרם דרך פתח צר.

מנקודת מבט ביולוגית קשה לייחס לבעל חיים את התואר "פיקח" במובנו האנושי אך מסתבר שהשועלים בעלי חיים "מִזְדַּמְנֵנִים" (אופורטוניסטים) מוצלחים דבר המעיד על כושר למידה והסתגלות יעיל. השועלים מצטיינים בגמישות אקולוגית המתבטאת הן במגוון הרחב של בתי הגידול שהם מאכלסים והן בסוגי המזון הנכללים בתפריטם. השועלים חיים מסביב לעולם ביערות, שדות מרעה, הרים, מדבריות וסביבה אנושית. בשולי ערים ויישובים קטנים השועלים חודרים אל חצרות ומבנים נטושים. שועלים ניזונים ממגוון גדול של סוגי מזון החל מטריפת בעלי חיים כארנבות, מכרסמים, ציפורים, דו-חיים, דגים וחסרי חוליות ועד אכילת פירות וירקות. כאשר הם חיים בסביבת האדם הם מנצלים אשפה ומזון חיות מחמד.

אחד מכישוריהם של השועלים הוא חוש ריח מעולה המאפשר להם לאתר מזון הקבור באדמה. תכונה זאת מסייעת לשועלים למצוא מקורות מזון מתחת למעטה השלג בחורף. התושייה של השועלים תרמה למוניטין שלהם כאינטליגנטיים. ניתן להוסיף שגם צורת התקשורת שלהם מוסיפה לתדמית זו משום שהיא משוכללת יותר בהשוואה לבעלי חיים רבים. השועלים אינם מתקשרים בעזרת נביחות כשאר הכלביים ומסתמכים כמעט לגמרי על תקשורת שאינה קולית. מסרים חברתיים מועברים בעזרת תנוחות גוף, כשכוש זנב והבעות פנים. התקשורת הקולית המעטה מבוססת על יללות וקולות המזכירים צרחות אנושיות.  

תמונה 1.  תן זהוב         צילם: Pro fberger		תמונה 2.  שועל מצוי         צילם: MaleneThyssen

תמונה 3.  שועל מצוי         צילם:  Peter Trimming		תמונה 4.  "שועלי שמשון"         צילם:  ג'ים הברמן באדיבות פרופ' ג'ודי מגנס     אתר החפירה בחוקוק

הרחבה

במשנה באבות (פ"ב מ"י) מובא מאמרם של חמשת תלמידי רבי יוחנן בן זכאי: "הם אמרו שלשה שלשה דברים: רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך ... והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש". מפרשי המשנה התקשו מדוע דווקא בעלי חיים אלו נבחרו כסמל לענישה על ידי חכמים ומה הצורך בשלושה עונשים שונים. בשורות הבאות אתרכז במושא מאמר זה השועל. הגישה הרווחת בין המפרשים היא שנשיכת השועל חמורה יותר בגלל מבנה שיניו אך הם חלוקים במהות הנזק הנגרם מהן. רש"י באבות פירש: "נשיכת שועל. השועל הזה שיניו דקות ועקומות וקשה נשיכתו משאר נשיכות. ועקרב מטיל ארס מן העוקץ וכו'". לשיטת רש"י ייחודה של נשיכת השועל הוא בכך שהיא מכאיבה יותר בהשוואה לנשיכת בעלי חיים אחרים. המאירי מסביר מדוע הכאב גדול ומוסיף מאפיין נוסף של נשיכת השועל והוא שהכאב איננו מורגש מיד:

"ואמר אחר כך שנשיכתם נשיכת שועל כלומר אף על פי שלא ירגיש בעונש לשעתו בקירוב, זמן יגיעהו עונש חזק על כל עונשי שאר בני אדם. והוא ענין דמיון נשיכת שועל שהשועל שניו דקות ועקומות כלפי פנים ובשעה שהשנים נכנסות בבשר אין הבשר מרגיש בנשיכה כל כך מרוב דקות השן וחלקלקותה מצד כפיפתה, אבל כשבא להוציא את השנים מן הבשר נאחז הבשר בשנים שהם כפופים והוא נעתק עמהם, והוא אז מרגיש כאב גדול על נשיכת שאר בעלי חיים. והעקרב מטיל ארס מצד העוקץ ומתוך כך נקרא עקיצה. והשרף והוא מין נחש הוא מטילו מפיו דרך צפצוף ומתוך כך נקרא לחישה והארס מרוב דקותו אין הבשר מרגיש בו לשעתו אלא שאחר כך נוקב ויורד ומתפשט ומכאיב כאב חזק מתמיד ומסוכן וכו'".

מפרש נוסף המתייחס לגורמים לכאב נשיכת שועל הוא בעל "פרקי משה"(3) על אבות:

"ואמר שנשיכתן היא כנשיכת השועל, שהוא מעמיק מאד כשנושך, כמו שכתבו הטבעיים. ואמנם הגבול השני הוא עקיצת הכאב אחר הנשיכה, והנה נשיכת השועל איננו מכאיב כאב עוקץ, כי אין בו ארסיות, אך עקיצת העקרב היא עקיצה גדולה, עם שנשיכתו אינה אלא בעור, הנה לרבוי הארסיות שהוא נכנס ועובר מהרה הוא עוקץ, ועליו אמר ועקיצתן עקיצת עקרב וכו'".

"מגן אבות" לרשב"ץ מנמק באופן אחר את הכאב ולדעתו הוא נגרם מהצורך להרחיב את הפצע לצורך ריפויו: על כן אמר אחר כך, הזהר מהם שלא יענישוך כי עונשם חזק מאד שאין לו רפואה. דימה לנשיכת שועל ששיניו עקומות ועקושות ודקות, והבא לרפאות נשיכתו צריך להוסיף פצע באיזמל להרחיב הנשיכה". באופן זה פירש גם רע"ב: "נשיכת שועל - רפואתו קשה, לפי ששיניו דקות עקומות ועקושות וצריך הרופא לחתוך הבשר באיזמל ולהרחיב הנשיכה". במרכבת המשנה לר"י אלאשקר אנו מוצאים: "ויש גורסין שנשיכתן נשיכת שועל, הטעם ששאר המכות יעשה להם הרופא פתילה לרפאתה בנקל שהנשיכה שוה, ואמנם נשיכת השועל צריכה כמה פתילות, לפי ששניו עקומות כשיני המגירה".

מסתבר שהפרשנות ל"נשיכת השועל" המבוססת על מבנה שיני השועל מניחה שהשועל שאליו מתייחסת המשנה הוא השועל המצוי. מבין חיות הבר הטורפות שבסביבת האדם הוא המין הקטן ובעל השיניים הדקות ביותר. שיניו אכן נוטות לאחור (תמונה 5) אך מבנה דומה קיים גם במינים נוספים. לענ"ד אין די במבנה שיני השועל כדי להסביר מדוע דווקא נשיכתו נבחרה כדי לסמל נשיכה מכאיבה ביותר משום שחז"ל הכירו מיני טורפים גדולים ומסוכנים בהרבה(4). במדרש שמות רבה (וילנא, בשלח, כ"ב) נאמר:

"אחזו לנו שועלים שועלים קטנים, כשהיה מושל המלכיות לא היה מושלן אלא בחיות שנאמר (דניאל ז) וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא, וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא לשועלים, מה שועל זה קטן מן ד' חיות כך מצרים קטנים מן המלכיות שנאמר (יחזקאל כט) מן הממלכות תהיה שפלה וכו'".

על מעמדו הנחות של השועל אנו לומדים בסיפור המובא בגמרא בבבא קמא (קיז ע"א): "... אזל ריש לקיש א"ל לרבי יוחנן: ארי עלה מבבל, לעיין מר במתיבתא דלמחר ... א"ל רבי יוחנן לר"ש בן לקיש: ארי שאמרת נעשה שועל וכו'". השועל חלש וניתן להציל מידיו בניגוד לאריה:

"... ממשמע שנאמר הטרפה לא ישלם, יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם, ואי זו טרפה שחייב לשלם, כגון טרפת חתול שועל ונמייה, ומתוך שאמרה תורה תלמוד לומר אם טרוף יטרף, מה טרפה מיוחדת שאפשר לו להצילה, חייב לשלם, אף כל דבר שאפשר להצילו חייב לשלם ... ואי זו היא טרפה שהוא פטור מלשלם, כגון טרפת הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש וכו'" (מכילתא דרבי ישמעאל, משפטים, נזיקין פרשה ט"ז).

ייתכן והשועל נבחר מסיבה הפוכה כלומר דווקא משום היותו קטן ופחות מסוכן. אמנם טורפים אחרים עלולים לטרוף ולהכאיב יותר אך השועל שנזקו קטן מתאים יותר לענישה על חטא זה. הסכנה הנובעת מיחס לא נאות לחכמים איננה ב"טריפה" אלא ב"נשיכה" בלבד.

לענ"ד ניתן להציע כיוון מחשבה שונה הקשור לתדמית השועל כ"פיקח" ו"ערמומי". המשנה איננה מזהירה מפני עונשם של חכמים רק בגלל חומרתו אלא בעיקר בגלל הקושי להישמר מפניו. המשנה אמנם מציעה להתחמם "כנגד אורן של חכמים" אך יחד עם זאת מזהירה שהקירבה אליהם והכרתם איננה מבטיחה לאדם שבמקרים של "חציית קוים אדומים" לא יספוג "הפתעות" לא נעימות שניתן היה לצפותן מראש ולהתגונן מפניהן. השועל ה"פיקח" ימצא דרך מתוחכמת להעניש את האדם הסורר. על עקיצת העקרב נאמר: "שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה, ועקרב" (סנהדרין, צז ע"א) (ראו גם כאן). גם הנחש תופס מקום של כבוד בין בעלי החיים הערמומיים ("וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלקִים" (בראשית, ג א'). הוא מסוגל להתגבר על מכשולים בדרכו ואף עלול להכיש באופן פתאומי ללא אזהרה מוקדמת. "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפן עֲלֵי ארַח הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפל רכְבוֹ אָחוֹר" (בראשית, מט י"ז) או "אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון" (קהלת, י י"א). 

תמונה 5. שועל מצוי - גולגולת         צילם: Sven Volkens

(2) בעת האחרונה חל שינוי בהתנהגות השועלים והם חודרים יותר ויותר לסביבות מאוכלסות. השועלים הפכו למין מתפרץ בשל הזמינות הגבוהה של מזון שמקורו בפסולת ליד יישובי אדם.
(3)  ר' משה אלמושנינו נולד בערך בשנת רע"ח (1518) בסלוניקי. נפטר בקושטא בשנת ש"מ (1579).
(4) בגמרא בחולין (נג ע"א) אנו מוצאים ספק האם יש "דרוסת שועל" כנראה משום שהוא נמצא בגבול התחתון של בעלי חיים העלולים לגרום לנזק משמעותי המגדיר "טריפה". 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.