מי צריך לשמוח ביום הולדת?
הרב דב קדרון
חגיגה יז ע"א
תוספות (ד"ה אף) כותבים בשם הירושלמי שדוד המלך ע"ה מת בחג השבועות. על פי זה כתבו כמה אחרונים (בכור שור ב"ב יד,ב, ספר בנין אריאל ועוד) שמכיוון שאמרו חז"ל (ר"ה יא,א) שהקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, נמצא שיום לידתו היה גם כן בשבועות, וזהו הטעם שקוראים בחג השבועות את מגילת רות, כי עיקר מטרת המגילה הוא להודיע את תולדותיו של דוד המלך, שבא מרות המואביה, ומן השמים הסכימו על הדבר.
הסבר זה מובא על ידי הרב אפרים פישל וינברגר זצ"ל (שו"ת יד אפרים סימן יט) כאחד המקורות לחשיבות יום הלידה. הוא מביא בדבריו עוד מקורות מתוך דברי חז"ל לחשיבות ימי ההולדת של האבות, אברהם יצחק ויעקב, משה רבנו ע"ה, מלכי ישראל, מלך המשיח, רשב"י ועוד.
אמנם בסוף דבריו הוא כותב שלגבי סתם אדם מסקנת הגמרא (בעירובין יג,ב) היא ש"נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא", ולכן מביא הט"ז (או"ח מו,ד) שנוסח ברכת "שלא עשני גוי" הוא בדרך השלילה, ולא בדרך החיוב: "שעשני ישראל", מפני שהיה עדיף לאדם לא להיוולד, אלא עכשיו שכבר נולד לכל הפחות אינו גוי. ולכן אצל סתם אדם אין סיבה מיוחדת לחגוג את יום ההולדת.
אבל תוספות (שם בעירובין ד"ה נוח) כותבים שאם מדובר באדם גדול וצדיק – אשריו ואשרי הדור שהוא בתוכו וראיה לדברי התוספות מסנהדרין (קי"ג ב') "צדיק בא לעולם טובה באה לעולם" ובתוספתא סוטה (פ"י ה"א) "ובזמן שצדיקים באים לעולם טובה באה לעולם ופורעניות מסתלקת מן העולם". לכן אצל אדם שממלא את ייעודו בחיים בוודאי ראוי לשמוח ולהודות לה' על יום הולדתו.
