טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

ממהדורי מילי ומסמרטוטי כלמי – כינת הגוף

"אמר ליה רב נחמן: נשדר לה מר כסא אחרינא, שלח לה: כל האי נבגא, דברכתא היא. שלחה ליה: ממהדורי מילי, ומסמרטוטי כלמי" (ברכות, נא ע"ב).

פירוש: אמר ליה [לו] אחר כך רב נחמן לעולא: נשדר [ישלח] לה מר כסא אחרינא [אדוני כוס אחרת], שלח לה עולא לילתא: כל האי נבגא, דברכתא [החבית הזו, של ברכה] היא, ואם לא שתתה מכוס הברכה עצמה, יכולה היא לשתות יין מן החבית הזו, והרי זו כשתיית כוס של ברכה. שלחה ליה [לו] בתשובה: ממהדורי [מן המחזירים בעיירות], רמז לעולא שהיה מסתובב בין בבל לארץ ישראל יוצאים תמיד מילי [דברים], ומסמרטוטי [ומן הסמרטוטים] מתרבים כלמי [כינים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: כינת האדם         שם באנגלית: Louse        שם מדעי: Pediculus humanus

שם נרדף במקורות: מאכולת, קלמתא, קלמי, כלמי, אינבא


נושא מרכזי:  שמות הכינה בארמית

לנושאים נוספים העוסקים בכינה - הקש\י כאן.

בארמית נקראת הכינה קלמתא (קלמי, כלמי) ואכן בתרגום אונקלוס אנו מוצאים: "ואמר ה' למשה אימר לאהרן ארים ית חוטרך ומחי ית עפרא דארעא ויהי קלמתא בכל ארעא דמצרים". בתרגום יונתן: "... וִיהֵי לְקַלְמֵי בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם וכו'". בערבית נקראת הכינה כ'מל (قمل) ואולי מקורה משותף לשם הארמי בשיכול אותיות. מקור נוסף שבו מופיע השם קלמי מופיע בגמרא בסוגייתנו: "... שלחה ליה: ממהדורי מילי ומסמרטוטי כלמי". מפרש רש"י: "ומסמרטוטי כלמי - וממשחקי בגדים בלויים וממורטים ירבו כנים, כנים מתרגמינן כלמתא". בתוס' (שבת, יב ע"א ד"ה "שמא יהרוג") מייחס את שם זה לכיני הגוף: "... ועוד בברכות אמרינן ממהדורי מילי ומסמרטוטי קלמי ודרך כנים לבנות הרוחשות להיות בסמרטוטי מבגדים ישנים וכו'". במסכת נדה (כ ע"ב) אנו מוצאים: "אפרא הורמיז אמיה דשבור מלכא שדרה דמא לקמיה דרבא, הוה יתיב רב עובדיה קמיה, ארחיה אמר לה: האי דם חימוד הוא. אמרה ליה לבריה: תא חזי כמה חכימי יהודאי! א"ל: דלמא כסומא בארובה? הדר שדרה ליה שתין מיני דמא, וכולהו אמרינהו, ההוא בתרא דם כינים הוה, ולא ידע, אסתייע מילתא ושדר לה סריקותא דמקטלא כלמי; אמרה: יהודאי, בתווני דלבא יתביתו"(1). מפרש רש"י: "קטלא כלמי - שהורגין עליה כינים(2) וסברה ודאי הבין ומשום הכי שלח לי האי. כלמי - כינים כדמתרגמינן כינים כלמתא".

שם ארמי נוסף הוא "אינבא" שאותו אנו מוצאים בהקשר לכינת הראש. "גמרא. איבעיא להו: האי מזיא, מלתחת רבי או מלעיל? ... ת"ש, מהא אינבא חיה דקאים בעיקבא דבינתא, ואי סלקא דעתך מלתחת רבי, ברישא דבינתא בעי למיקם. לעולם מלתחת רבי, ואגב חיותא נחית ואזיל אינבא. ת"ש: אינבא מתה ברישא דבינתא, ואי סלקא דעתך מלעיל רבי, בעיקבא דבינתא בעי למיקם. התם נמי, משום דלית בה חילא, שרוגי שריגא ואזיל"(3) (נזיר, לט ע"א). מפרש רש"י: "ת"ש מהאי אינבא חיה - לינטרי"ש בלע"ז דהוא מביצי כינים". ד"ר מ. קטן מתרגם "ביצי כינים" (lentres). הוא מוסיף שבכתב היד הגרסה לינדיני"ש. בתענית (כב ע"ב) מופיע השם "איניבא" והלעז ברש"י הוא לינטר"א (lentre). על פי ד"ר קטן הגרסה בדפוסים מאז דפוס סונצינו היא לינדינ"א והיא מושפעת מהאיטלקית lendine. משמעות שני הלעזים (בצרפתית ובאיטלקית) היא ביצי כינים אך גם כינים צעירות.
 

כינת הגוף        צילום:  Janice Harney Carr, Center for Disease Control 

(1) פירוש: אפרא הורמיז אימו של המלך שבור שלחה דם לרבא (על מנת שיפסוק אם הוא דם טמא) וישב לפניו רב עובדיה. הריח את הדם ואמר שדם זה הוא דם חימוד (על פי חלק מהראשונים דם זה כשלעצמו טהור). אמרה האם לבנה ראה כמה חכמים היהודים. ענה הבן אולי הם רק מנחשים (כסומא בארובה). כתגובה שלחה לרבא ששים מיני דמים וידע לזהות את כולם מלבד האחרון שהיה דם כינים. אירע נס ורבא נתן לה כמתנה מסרק כינים והיא חשבה שבכך רמז לה שמדובר בדם כינים. אמרה איפרא הורמיז: יהודים בחדרי הלב אתם יושבים כלומר כל חכמה מצויה בכם.
(2) בחפירות בקומראן ומצדה נמצאו מסרקי עץ ושנהב ששימשו לפליית כינים ובין שיניהם כינים בשלבי התפתחות שונים.
(3) פירוש: אִיבַּעֲיָא לְהוּ [נשאלה להם ללומדים]: הַאי מַזְיָא [שיער זה] הגדל על פני הגוף האם מִלְּתַחַת [מלמטה] הוא רָבֵי [גדל] אוֹ מִלְּעֵיל [מלמעלה]? היכן מתווסף השיער החדש? ... ומציעים: תָּא שְׁמַע [בוא ושמע] תשובה לדבר מֵהָא אִינְבָּא חַיָּה דְּקָאֵים בְּעִיקְבָא דְּבִינְתָא [מהכינה החיה שנמצאת תמיד בשורש השערה] וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִלְּתַחַת רָבֵי [ואם עולה על דעתך שמלמטה גדלה השערה] בְּרֵישָׁא דְּבִינְתָא בָּעֵי לְמֵיקַם [בראש השערה היתה צריכה הכינה לעמוד], שהרי השער צומח והכינה היתה צריכה לעלות אתו. ודוחים: לְעוֹלָם תאמר כי מִלְּתַחַת רָבֵי [מלמטה השיער גדל] וְאַגַּב חִיּוּתָא נָחֵית וְאָזֵיל אִינְבָּא [ומפני חיותה הכינה יורדת והולכת], שהיא זוחלת למטה תמיד לכיוון שורש השיער, משם היא ניזונה. ומביאים ראיה אחרת, תָּא שְׁמַע [בוא ושמע] מכך שאִינְבָּא [כינה] מֵתָה נמצאת תמיד בְּרֵישָׁא דְּבִינְתָא [בראש השערה], וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ מִלְּעֵיל רָבֵי [ואם עולה על דעתך שמלמעלה גדל השער] בְּעִיקְבָא דְּבִינְתָא בָּעֵי לְמֵיקַם [בשורש השערה היתה צריכה לעמוד]. ודוחים: הָתָם נַמִי [שם גם כן] אפשר לומר שמִשּׁוּם דְּלֵית בָּהּ חֵילָא, שָׂרוּגֵי שָׂרִיגָא וְאָזֵיל [שאין בה כוח, היא נתפסת במקומה ועולה עם השיער הצומח].
 

לעיון נוסף:

סיכום הרב חיים רפופורט בדרכו של הרבי מלובביץ'
יחס חז"ל לעולם הטבע
תשובות לקונטרסי "ד"א"
השתנות הטבעים כפתרון לסתירות בין דת למדע
תולדות ההלכה והחיים המודרניים
תכתובת בנושא ב"חדרי חרדים"

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.