השמר מכל דבר רע / רפי זברגר

יבמות לז ע''ב
 

הקדמה 

למדנו במשנה הראשונה בפרק (ל''ה:) כי ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לשני הרי הוולד כשר, ויכול אף להימנות לכהן גדול (אם הוא ממשפחת כוהנים) ממה נפשך: אם הוא של הראשון הרי הוא נולד בכשרות מהבעל המת, ואם הוא מהשני, הרי שהמת היה ללא זרע ולכן אשתו מותרת ליבם.
הגמרא מביאה ברייתא ובה מחלוקת תנאים לגבי הוולד השני (נולד מהיבם לאחר לידת הוולד הראשון שהוא ספק). חכמים אומרים שהוא ממזר מספק (שמא הוולד הקודם היה מן הראשון, ואז האשה אסורה ליבם מדין אשת אח, והוולד הנולד מאיסורי ערווה הינו ממזר). ורבי אליעזר בן יעקב אומר כי אין ממזר מספק. בהמשך למדנו שני לימודים של אביי ורבא להסבר מחלוקת זו, האחד הפוך מן השני.
אביי סובר כי כוונת רבי אליעזר להחשיב את הוולד כוודאי ממזר ולכן מותר בממזרת, וחכמים מחשיבים אותו כספק ממזר האסור בממזרת (שמא אינו ממזר ולכן אסור בממזרת). רבא סובר הפוך: רבי אליעזר מחשיב את הוולד כספק ממזר ואוסר לשאת ממזרת, וחכמים מחשיבים אותו כוודאי ממזר ומתירים לישא ממזרת.
לאחר דין ודברים במחלוקת זו של אביי ורבא על הסבר מחלוקתם של רבי אליעזר בן יעקב וחכמים, ודיון על פסק ההלכה במקרים אלו , מביאה הגמרא מימרא נוספת של רבי אליעזר בן יעקב, ועל כך נסוב במאמרנו.
 

הנושא

יתר על כן אמר ר' אליעזר בן יעקב: לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת, שמא יזדווגו זה לזה, ונמצא אח נושא את אחותו.
רבי אליעזר בן יעקב אוסר לאדם לישא שתי נשים בשני מקומות שונים, שמא לא יכיר הבן שלו במקום אחד את הבת שלו במקום אחר ועלולים להתחתן אח עם אחותו.
איני? והא רב כי איקלע לדרדשיר, [מכריז] ואמר: מאן הויא ליומא? ורב נחמן כי איקלע לשכנציב, [מכריז] ואמר: מאן הויא ליומא?
מקשה הגמרא משני ''מעשי רב'' של רב ורב נחמן שהיו מגיעים כאורחים בעיר מסוימת, והיו ''מחפשים'' נשים להינשא להם לפרק הזמן ששהו באותה העיר, בכוונה לגרשם לפני עוזבם את אותה העיר. מכאן אנו רואים כי רבנים היו נושאים שתי נשים בשני מקומות שונים בניגוד לדעתו של רבי אליעזר בן יעקב.
שאני רבנן, דפקיע שמייהו.
מתרצת הגמרא כי אצל רבנים גדולים כאלו אין לחשוש לנישואי אח ואחות, כיוון שילדיהם מפורסמים, וכולם ידעו כי מדובר בבנו של רב פלוני, ולא יגיעו חס וחלילה לנישואי ערווה.
והאמר רבא: תבעוה לינשא ונתפייסה - צריכה לישב שבעה נקיים!
ממשיכה הגמרא להקשות, בכל אופן כיצד נשאו הרבנים את הנשים מיד עם בואם לאותה העיר, והרי ישנה הלכה נוספת של רבא, המחייבת את האשה שהציעו לה נישואין (בלשון הגמרא תבעוה לינשא) לישב שבעה נקיים, שמא ראתה דם בעקבות חימוד לבעלה, ולאחר מכן צריכה לטבול במקווה, ורק אז היא מותרת להינשא. אם כן, הרבנים היו צריכים להמתין שבעה ימים ולא לשאת מיד את הנשים! עונה הגמרא שתי תשובות לשאלה זו:
רבנן שלוחייהו הוו משדרי ומודעי להו.
תשובה ראשונה, שהרבנים החשובים הללו היו שולחים שליחים להכין את ביקורם, ואותם שלוחים היו כבר מודיעים על בוא הרב, ואשה שהייתה מוכנה להינשא לרב לאותה תקופה, כבר הייתה שומרת שבעה נקיים לפני בוא הרב לעיר.
ואיבעית אימא: לרבנן יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו,
תשובה שנייה קובעת כי הנישואין של הרבנים הללו לזמן מוגבל, לא היה לשם ביאה אלא רק לשם ייחוד עם אותה אשה (במקרים שהאשה יודעת מראש על כך, מותר לאדם לשאת אשה לזמן מוגבל גם לצורך ייחוד בלבד). לפי תשובה זו יש לומר שלא יצא לאשה דם חימוד, כיוון שאין מטרת הנישואין לביאה.
דאמר מר: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.
מוכיחה הגמרא את תירוצה בכלל הידוע המוזכר כאן (''אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו'').
אותה אשה המיוחדת לו ומותרת לו, אפילו רק להתייחד עמה, מגדיר את המצב כאילו ש''יש לו פת בסלו'' ובכך הוא מונע מעצמו להגיע להרהורי עבירה.
 

מהו המסר

למדנו על הנהגות של רבנים גדולים וחשובים, אשר חששו מהרהורי עבירה, ותיקנו לעצמם תקנה על ידי נישואין לזמן קצר, על מנת שירגישו כי יש פת בסלם. תקנות אלו מיוחדות לאנשים גדולים ורבנים חשובים אך יש להם ''מסר חזק''.
אנו למדים מכאן עד כמה אדם צריך לחשוש מאותם הרהורים, אשר עלולים להביאו גם לידי מעשים אסורים.
גם רבנים שכל מרצם וזמנם עסוק בתלמוד תורה, גם הם יכולים להיות נגועים בהרהורים ומחשבות זרות של עריות.
ידועים הכללים והדרשות כמו: ''כל הגדול מחברו - יצרו גדול הימנו'', ''אין אפוטרופוס לעריות'', וכן ''אל תאמין בעצמך עד יום מותך'' שכולם ועוד רבים אחרים, מלמדים אותנו על הסכנה הגדולה בנושאים אלו, וכמה צריך להישמר ולהיזהר מכך.
בדור שלנו הסכנה גדולה וחמורה פי כמה, שהרי הכול נעשה זמין, לכל אחד ובכל מקום. עובדה המחזקת את הצורך הגדול לשמור ולעשות סייגים עד כמה שניתן, ולמצוא את כל התחבולות והאמצעים הטכנולוגיים לסייע לנו ב''מלחמה זו''.
כמובן שזהו מסר גדול גם להורים בחינוך ילדיהם (ובשמירה על עצמם). להשתדל מאוד לשמור על הילדים. לא לתת להם את כל מבוקשם בנושאים דיגיטאליים ואחרים, אשר עלולים חס וחלילה לדרדר אותם מטה.
כל זאת ועוד, על מנת לקיים את הנאמר בספר דברים (כ''ג, י') וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]