מה ניתן ללמוד מהמצה?

הרב דב קדרון

יבמות מ ע"א

מסקנת הסוגיה במסכת יבמות היא שעיסה שנחלטה במים רותחים נחשבת "לחם עוני" אחרי אפייתה, ואפשר לקיים בה את מצוות אכילת מצה, אולם במסכת פסחים (לו,ב) נאמר ש"חלוט" אינו נחשב "לחם עוני".

כמה פירושים נאמרו כדי לחלק בין האמור כאן לאמור שם, ואחד מהם (מובא ב"בירור הלכה" שם בשם בעל המאור והראב"ד) מסביר שבמסכת פסחים מדובר על עיסה שנחלטה במים רותחים ולא נאפתה בתנור, ומכיוון שלא נאפתה אין היא בגדר לחם, ולכן אין מקיימים בה את מצוות אכילת מצה, ואילו במסכת יבמות מדובר על עיסה שנחלטה במים רותחים ולאחר מכן נאפתה בתנור, שאז חל עליה שם "לחם" ומכיוון שמדובר ב"לחם עוני" ניתן לקיים בה את מצוות אכילת מצה.

כידוע, המצה מסמלת את האדם בעל הענווה, שאינו תפוח כמו החמץ, כי היצר הרע, שדומה לשאור שבעיסה, הוא זה שגורם לאדם להתגאות ולתפוח.

מכאן נלמד שכדי להיות בעל ענווה אמיתי צריך להיות בגדר של "לחם", והלחם נמשל לתורה, כמו שנאמר (משלי ט, ה): "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי", וכמו שכותב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ד,יג) שדברי התורה נמשלו ללחם ובשר, וצריך כל אדם ללמוד אותם, ורק אז ידע כיצד להישמר מהשאור שבעיסה, שהוא היצר הרע, אבל בלי לימוד התורה, אין היתכנות להגיע לכך.