מה התיר הגר"ע יוסף לכתחילה?
הרב דב קדרון
יבמות מא ע"א
חכמים אסרו לעשות ייבום או חליצה פחות משלושה חדשים לאחר מותו של הבעל, כדי לוודא שהאשה לא מעוברת.
ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת הפוסקים לגבי הדין בדיעבד, אם נעשתה חליצה בתוך שלושה חדשים, שלדעת הרמב"ם והמחבר בשולחן ערוך זוהי חליצה כשרה, ואילו הרמ"א פוסק שהחליצה פסולה.
בשנת תשל"ו נשאל הגר"ע יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר חלק ח - אבן העזר סימן כח) על ידי אחד הדיינים אודות אשה שנפלה לפני יבם אחד שהוא חפשי בדעותיו, ואחר הפצרות רבות הסכים לחלוץ לה, בתנאי מפורש שהחליצה תיעשה מיד, כי לדבריו ירט הדרך לנגדו, ועליו לנסוע מיד למדינה רחוקה ששם כל עסקיו ומסחרו, והיבמה בתוך שלשה חדשים לפטירת בעלה, עניה סוערה לא נוחמה, האם בשעת הדחק כזאת מותר לעשות החליצה מיד, כדי שלא תשאר עגונה.
בתשובתו הוא מביא את מחלוקת הראשונים, ומביא בשם פוסקים אחרונים שפסקו של הרמ"א מבוסס על דעת יחיד, ומכיוון שמדובר באיסור דרבנן ולא באיסור מדאורייתא, ניתן לסמוך על הדעה המקילה ולהחשיב את שעת הדחק כמצב של בדיעבד ולעשות את החליצה בתוך שלושה חדשים, וכך אכן נעשה.
