חתירה לאמת / רפי זברגר

יבמות מא ע''א
 

הקדמה 

נלמד את החלק השני של המשנה הראשונה בדף:
שומרת יבם, שקידש אחיו את אחותה - משום רבי יהודה בן בתירא אמרו: אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה.
אשה אשר מת בעלה בלא ילדים ונפלה לייבום (שומרת יבם) בפני שני אחיו. לאחר מכן, אחד האחים קידש את אחותה של השומרת יבם. אמרו בשם רבי יהודה כי על המקדש להמתין ולא לשאת (נישואין) את המקודשת לו עד שאחיו יחלוץ או ייבם את השומרת יבם, וכל עוד לא יעשה זאת, אחותה אסורה עליו משום אחות זקוקתו (שומרת יבם זקוקה לו והתנא במשנה סובר כי ''יש זיקה").
חלץ לה אחיו, או כנסה - יכנוס את אשתו;
אם אמנם האח חלץ או ייבם (כנס) הרי שמותר לו לשאת את אחותה, שכן היא כבר איננה זקוקה לו, ולכן אחותה איננה אחות זקוקה.
מתה היבמה - יכנוס את אשתו;
גם אם מתה שומרת היבם, הרי פקעה הזיקה ולכן מותר לו לשאת את אחותה.
מת יבם - יוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו בחליצה.
אבל אם האח היבם נפטר אין אפשרות להפקיע את הזיקה, ולכן אסור לאח השני לשאת את אשתו המקודשת לו - היא נשארת אחות זקוקתו וחייב לגרשה. כמו כן, הוא חייב לחלוץ לשומרת יבם כדי לשחרר אותה לעולם.
גם אם יקדים ויחלוץ לשומרת היבם, לא יוכל לשאת את אחותה, כיוון שהיא תהא אחות חלוצתו האסורה מדרבנן. 
 

הנושא

איבעיא להו: מתה אשתו, מהו ביבמתו?
שואלת הגמרא ביחס לדין שלמדנו זה עתה במשנה. אם האשה המתקדשת (אחותה של שומרת יבם) נפטרה, האם מותר לבעלה (מקידושין) ליבם את שומרת היבם (אחות אשתו)? שאלה זו נתונה במחלוקת אמוראים.
רב ורבי חנינא דאמרי תרוייהו: מתה אשתו - מותר ביבמתו; שמואל ורב אסי דאמרי תרוייהו: מתה אשתו - אסור ביבמתו.
רב ורבי חנינא מתירים לאח המקדש לייבם את אחות אשתו (מקידושין). דעה זו תוסבר מיד על ידי רבא.
שמואל ורב אסי אוסרים על האח המקדש לייבם את אחות אשתו (מקידושין) למרות שאיסור אחות אשה בוודאי לא שייך, שכן איסור זה נוהג רק בחיי שתי האחיות. אבל כיוון שהיא הייתה אסורה בזמן מסוים, הרי שלדעת האמוראים הללו פקעה מצוות ייבום, וחזר איסור אשת אח. ואיסור זה לא פוקע, גם אם אחות של האשה נפטרה לאחר מכן.
רבא: מאי טעמא דרב? משום דהואי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה, תחזור להיתירה הראשון.
רבא מסביר את סברת רב (ורבי חנינא): כיוון שבזמן נפילתה לייבום היא הייתה מותרת לאח המקדש (עדיין לא קידש את אחותה). לאחר קידושיו את אחותה היא נאסרה עליו משום אחות אשתו. ומכיוון שעתה נפטרה אשתו, חוזר מצב ההיתר של מצוות ייבום, ולכן מותר לו לייבמה.
יש להעיר כי הכלל ''כיוון שנאסרה שעה אחת - אסורה עולמית'' נוגע רק אם בשעה ראשונה של הנפילה היא כבר אסורה, אך במקרה דנן, האשה הייתה מותרת שעה אחת, ורק לאחר מכן נאסרה - במקרה כזה, לדעת רב ורבי חנינא כלל זה אינו חל.
מתיב רב המנונא: שלשה אחין, שניים נשואין שתי אחיות ואחד מופנה, מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר, ואחר כך מת אחיו השני ואחר כך מתה אשתו אחריו - אותה יבמה חולצת ולא מתיבמת; ואמאי? תיהוי כיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה, תחזור להיתירה הראשון!
רב המנונא הקשה על הכלל של רבא (בהסבר רב) מתוך ברייתא שכבר הזכרנו לעיל. הברייתא עוסקת בשלושה אחים (ראובן שמעון ולוי), אשר שנים מהם (ראובן ושמעון) נשואים לשתי אחיות (רחל ולאה) ולוי היה רווק (או נשוי לאשה שאיננה קרובה לרחל ולאה). שמעון נפטר ללא ילדים, ולוי עשה בלאה אשתו מאמר (קידושין דרבנן). לאחר מכן מת גם ראובן ללא ילדים, וגם רחל אשתו נפלה לייבום בפני לוי. הוא אינו יכול ליבם את רחל, כיון שהיא אחות זקוקתו. מאותה סיבה גם אינו יכול להשלים את הייבום של לאה, כיוון שגם היא אחות זקוקתו.
לאחר מכן מתה גם רחל. פסקה הברייתא כי לאה חולצת ואסורה בייבום על ידי לוי. מקשה רב המנונא: לפי הכלל של רבא בהסבר רב, לכאורה לאה הייתה יכולה להיות מותרת גם להתייבם ללוי. שכן בשעה ראשונה שנפלה בפניו לייבום, היא הייתה מותרת לו, לאחר מכן נאסרה משום אחות זקוקה, ועתה, לאחר שהאחות נפטרה, היא אמורה לחזור להיתרה הראשון ולהיות מותרת לייבום מחדש.
אישתיק
רבא שתק כיוון שלא ידע מה לענות על קושייתו של רב המנונא.
לבתר דנפק, אמר, אמאי לא אמרת ליה: רבי אלעזר היא, דאמר: כיון שעמדה עליו שעה אחת באיסור - נאסרה עליו עולמית?
לאחר שרב המנונא הלך, התחרט רבא על שתיקתו, וחשב כי יכל לענות לו שהברייתא סוברת כשיטת רבי אליעזר (ק''ח:), שם למדנו לשיטתו, כי אם האשה הייתה אסורה על הייבם ''שעה אחת'' - שוב אינה יכולה להיות מותרת.
הדר אמר: אימור דאמר רבי אלעזר - היכא דלא חזיא בשעת נפילה, אבל היכא דחזיא בשעת נפילה מי אמר?
חזר ואמר (לעצמו) כי באמת תשובה זו שאני חושב שניתן לומר לרב המנונא לא כל כך טובה! שהרי ניתן לייחס את כללו של רבי אלעזר רק אם האשה הייתה אסורה על היבם לפני שנפלה לייבום (כמתואר במשנה בדף ק''ח), ל אם היבמה הייתה מותרת בשעת נפילתה לייבום, ייתכן כי גם רבי אליעזר יתיר לייבמה. אם כן, חוזרת קושיית רב המנונא.
הדר אמר: אין, והתניא, רבי אלעזר אומר: מתה יבמתו - מותר באשתו, מתה אשתו - אותה יבמה חולצת ולא מתיבמת.
שוב חזר בו רבא ומצא ברייתא בה אנו לומדים כי רבי אליעזר סובר את כללו, גם אם בשעת הנפילה הייתה האשה מותרת ליבם, אך בהמשך נאסרה עליו, הרי שהיא אסורה עליו עולמית.
לכן רבא חזר והצטער מדוע לא ענה לרב המנונא כי זו שיטת רבי אליעזר, וכנראה שגם הברייתא שרב המנונא הקשה ממנה סוברת כמותו, ורב סובר כחכמים החולקים על רבי אליעזר, ולכן הוא פוסק שאם הייתה מותרת שעה אחת בזמן נפילתה לייבום, גם אם נאסרה בהמשך, יכולה לחזור להיתרה הראשון. 
 

מהו המסר

הזכרנו במאמר קודם (דף כ' לעיל) מקרה נוסף שרבא חזר בו מדעתו מספר פעמים ולא התבייש בכך. הוא לא חשש כי חבריו יאמרו שהוא ''אינו יציב בדעתו'' וחוזר בו מדעתו שוב ושוב.
אדם אמיתי בהחלט ייתכן שיאמר דבר מה, יתחרט ויחזור בו, ואף יחזור בחזרה לדעה הראשונה, אם אמנם הבין והכיר כי טעה פעמיים. (מסר זהה נלמד גם במאמר על דף ו' במסכת זו, ובדף ק''ו במסכת בבא קמא).
נשתדל לקנות מידה זו של רבא: חתירה לאמת, ללא בושה.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]