מסיבת הודיה כשמגיעים לגיל זיקנה - "רב יוסף כי הוה בר שיתין עבד יומא טבא לרבנן"
פניני הדף היומי, עלון יביע אומר / הרב ירון מרדכי זכאי
מועד קטן כח ע"א
בסוגיתנו מסופר על רב יוסף שכאשר הגיע לגיל שישים ערך סעודה מיוחדת לתלמידי חכמים, והסיבה לכך משום שמי שנפטר פחות מגיל שישים נחשבת מיתתו מיתת כרת(הינו מי שעבר עברות חמורות שמפורטות בכמה מקומות בתורה וגם זרעו נכרת) אם כי ישנם מקרים שגם צדיקים גמורים נפטרו בגיל צעיר.
ולכן רב יוסף מתוך הודאה לה' יתברך, שהגיע לגיל שישים ויצא מכלל עונש כרת ערך סעודה לתלמידים, ובמאמר מוסגר ישנה מחלוקת בין הפוסקים לבין המקובלים מאיזה גיל אדם נחשב זקן, לדעת הפוסקים לפי הפשט מגיל שבעים נחשב שהגיע לזקנה, אמנם לדעת המקובלים (רבינו האר"י) מגיל שישים כבר נחשב שהגיע לגיל זקנה, ויש בכך כמה השלכות לגבי דין כיבוד זקן.
והנה מרן החיד"א בברכי יוסף סימן רכג כתב כשיגיע האדם לגיל שבעים שנה כתב החוות יאיר שיברך על כך ברכת שהחיינו בשם ומלכות, אמנם החיד"א כתב כיוון שלא הוזכר דין זה בספרי הראשונים אין לברך ברכת שהחיינו, ובפרט לפי מה שכתב הרמ"א בשו"ע סימן נתקנה על שמחה שאדם שמח במצוה שבאה מזמן לזמן, או כשקונה חפץ או בגד חדש, אבל כשעברו על אדם שבעים שנה והוא יודע בעצמו שלא ניצל כראוי את ימי חייו בלימוד התורה ועשיית מצוות אין זה מתאים וראוי שיברך על כך ברכת שהחיינו.
ואמנם הגאון רבי חיים פלאג'י מגדולי חכמי תורכיה ערך קונטרס שנקרא קול החיים ושם כתב תפילות ובקשות לאדם שהגיע לגיל שבעים שנה, ושם כתב עצה טובה לקנות בגד חדש וללבושו ולברך עליו ברכת שהחיינו ולכוון גם על כך שזיכהו ה' להשלים שבעים שנה. ומסופר שהחפץ חיים ביום שמלאו לו שבעים שנה בירך שהחיינו על בגד חדש שהכין לכך.
