רוגע בחיים / רפי זברגר

יבמות נט ע''א 
 

הקדמה 

נלמד את המשנה בתחילת הדף:
כהן גדול לא ישא אלמנה,
בפרשת השבוע הקרובה (תשפ''ב), פרשת אמר (כ''א, י''ג-י''ד), נקרא את שני הפסוקים הבאים:
 וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח: אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה:
בנוסף לגרושה, זונה וחללים, האסורים לכל הכוהנים, אוסרת התורה את האלמנה רק על כהן גדול. וכן מצווה התורה במצוות עשה לכהן הגדול לקדש אשה בתולה בלבד.
בין אלמנה מן האירוסין, בין אלמנה מן הנישואין.
המשנה מגדירה כי איסור אלמנה לכהן גדול, הינה אלמנה מן הנישואין וגם מן האירוסין בלבד שלא נבעלה מעולם.
ולא ישא את הבוגרת, ר' אלעזר ור' שמעון מכשירין בבוגרת.
מחלוקת תנאים האם מותר לכהן גדול לישא בוגרת, הגדולה מגיל שתים עשרה וששה חודשים והביאה שתי שערות.
תנא קמא (רבי מאיר) אוסר ורבי אלעזר ורבי שמעון מכשירים. הגמרא תסביר את שורש מחלוקתם.
ולא ישא את מוכת עץ.
גם אשה שאבדה את בתוליה באונס, למשל נתקעה לה עץ במקום הבתולים אסורה על הכהן הגדול. חכמים חלוקים האם דין זה הוא לכולי עלמא (כולל תנא קמא) או רק לרבי אלעזר ורבי שמעון.
 

הנושא

הברייתא מרחיבה מעט על מחלוקת רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון:
תנו רבנן: וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח (שם)- פרט לבוגרת שכלו לה בתוליה, דברי ר' מאיר, ר' אלעזר ור' שמעון מכשירין בבוגרת.
נתאר בטבלה הבאה את שורש מחלוקתם, התלויה בהסבר המילים בְּתוּלָה ו- בִבְתוּלֶיהָ מהפסוקים לעיל:


  

ההבדלים בין שתי השיטות:
1. רבי מאיר סבור כי גם אם נתמעט קצת (נשארו מקצת בתולים) עדיין נקרא כמו ''שלם'', ולכן המילה בְּתוּלָה יכולה ללמד גם על מצב שנשארו מקצת בתוליה. (זו שיטת רבי מאיר באופן כללי בש''ס, כפי שנלמד למשל במסכת כתובות (צ''ז:) כי הוא סובר ''מקצת כסף הרי הוא ככסף" (תוספות ד''ה אפילו)).
ומכאן שהמילה בְתוּלֶיהָ משנה ומחייב את כל הבתולים, ולכן בוגרת נאסרה
רבי אלעזר ורבי שמעון כנראה סוברים שדבר שהתמעט אינו יכול להיחשב שלם, ולכן הם מסבירים את המילה בְּתוּלָה - בתולה שלימה.
ומכאן שהמילה בְתוּלֶיהָ ממעט ביחס למילה בְּתוּלָה ומשנה לכך שאפילו מקצת בתולים ולכן בוגרת מותרת.
2. רבי מאיר מתייחס לתוצאה בלימוד מן המילה בִבְתוּלֶיהָ, ולכן רק אם פוגעים בבתולים אוסר, ומכאן שבעילה שלא כדרכה אינה אוסרת. לעומת זאת, רבי אלעזר ורבי שמעון מייחסים זאת למעשה בעילה עצמו, ולכן נאסרת בכל בעילה, גם היא שלא כדרכה.
נפקא מינות הלכתיות בין שתי השיטות:
1. בוגרת - רבי מאיר אוסר, ורבי אלעזר ורבי שמעון מתירים (כנלמד במשנה).
2. בעילה שלא כדרכה - לרבי מאיר אינו אוסר, ולרבי אלעזר ורבי שמעון אוסר. 
 

מהו המסר

ההבדל הראשון בין שתי השיטות עוסק בהתייחסות לדבר שהתמעט, האם ניתן עדיין לראות אותו כשלם (רבי מאיר), או שאומרים כי שלם הוא בדווקא ''שלם ממש''.
ניתן אולי לייחס מחלוקת זו של התנאים להסתכלות כללית על דברים בחיים. האם אנו מחפשים כל הזמן את השלם ממש, ואם משהו קטן נדפק כבר הופך את כל העסק למקולקל - זהו מבטו של פרפקציוניסט, מבטם של רבי אלעזר ורבי שמעון.
לעומת זאת, רבי מאיר מוכן ''לקבל'' גם מצב של מיעוט, של חסרון וחוסר שלמות, כמצב ''שלם'' ותקין. גם אם משהו ''לא מאה'' עדיין ניתן לייחס לו "שלמות" ולחיות עם כך בשלום.
מבחינה פסיכולוגית, אין ספק שמבטם של אלעזר ורבי שמעון הופכים את החיים ל''כבדים'' וחסרי רוגע. כל הזמן מבקשים להגיע לשלמות, ואם לא הגיעו לכך - אינם שקטים ואינם מרגישים טוב.
לעומת זאת, מבטו של רבי מאיר מקנה יותר שלווה ורוגע לחיים. זהו מבט שאינו מחפש כל הזמן את הדברים הלא טובים, לא שואפים לשלמות מלאה ושלמה, אלא מוכנים גם לקבל מצבים שאינם פרפקט, וכאמור, חיים איתה בשלום.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]