וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ
יבמות מב ע"א
"וכן שאר כל הנשים. בשלמא יבמה - כדאמרן, אלא שאר כל הנשים אמאי? אמר רב נחמן אמר שמואל, משום דאמר קרא: (בראשית יז, ז) לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני".
מסבירים רש"י ומפרשים נוספים שכדי שה' יהיה לך לאלקים ושכינתו תשרה עליך נחוץ שהבן יהיה מיוחס אחר אביו – שיידע מיהו אביו, ולא תורם אנונימי. וכדברי "אחרים" בברייתא בהמשך המסכת (יבמות דף סד ע"א) "(בראשית יז, ז) לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, בזמן שזרעך אחריך - שכינה שורה, אין זרעך אחריך - על מי שורה? על העצים ועל האבנים?!". ומפנה רש"י לדברי הגמרא במסכת נדרים (דף כ ע"ב) שלפי אחד הפירושים אותם שאינם מכירים מיהו אביהם נקראים שם בני ערבוביא, ועליהם התנבא הנביא יחזקאל שה' ייטהר את ישראל מהמורדים והפושעים בו (יחזקאל כ, לח).
והתוספות מפנה לדף ק (ע"ב) בהמשך מסכתנו, שם מסבירה הגמרא שפסוק זה: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, שנאמר לאברהם, הוא מצוה שלא להוליד מאשה שאינה יהודיה, כי אז זרעך יהיו גוים כמותה ולא יתייחסו אחריך. מהגמרא משמע שהאיסור הוא מהתורה, ולפי זה הסוגיות האחרות שהזכירו אופנים שבהם יש איסור מדברי חכמים, יתפרשו רק באופן שלא יוולד ילד.
ומכל מקום, מצוה זו שנלמדת מהביטוי וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אינה סותרת את המצוה שבדברי רב נחמן אמר שמואל בסוגייתנו, כי כדי שזַרְעֲךָ יתיחס אַחֲרֶיךָ צריך דבר ראשון שהאם תהיה יהודיה, ודבר שני צריך גם שהאב יהיה ידוע.
בהמשך סוגייתנו אומר רבא שיש חשיבות נוספת בהבחנה מיהו האב – כדי שלא להכשל באיסורים שונים. וגם דברי רבא אינם סותרים את דברי רב נחמן אמר שמואל שהפסוק מחשיב גם את עצם ההבחנה לכשעצמה.
הגמרא ביארה שמשמעות הביטוי זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הוא – שזרעך יודע שהוא בנך שלך. לכן כך פירוש המילים זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ שחוזרות על עצמן, גם באותו הפסוק, וגם בפסוקים שלאחר מכן.
בתחילת אותו פסוק שהזכירה הגמרא (בראשית יז, ז) נאמר: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. כלומר שהכרת האב חשובה גם לעצם קיום הברית.
והסיבה לכך ברורה, כאשר מכיר האדם את אביו ואת שושלת אבותיו, והוא יודע שדרכם נמסרה לו התורה מימי האבות ומתן תורה, הוא יודע ומפנים שהתורה איננה רק צו מוסרי כללי אלא גם מורשה קהילת יעקב, זו המורשת היהודית לאורך כל הדורות.
גם בפסוק שלאחר מכן (ח) נאמר לאברהם: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם. כלומר שגם הזכות והקנין בארץ ישראל מושתתים על הבחנת האבהות, כי גם ארץ ישראל היא זכות אבות.
וגם בפסוק שלאחר מכן (ט) נאמר לאברהם: וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם. גם לצורך קיום ברית התורה יש חשיבות בהבחנת האב.
וגם בפסוק שלאחר מכן: (י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. גם ברית המילה מושתתת על מורשת אבות ויש בה חשיבות להבחנת האב.
ולא רק לאברהם אלא גם ליעקב, נאמר: (בראשית לה, יב) וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ. ויעקב סיפר זאת ליוסף בהזכירו לו את זרעו שלו אחריו: (בראשית מח, ד-ה) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם. וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי.
וגם כשהובטחה לדוד המלך קיום מלכותו ובנין בית המקדש בידי זרעו, נאמר לו – גם בשמואל (ב' ז, יב) וגם בדברי הימים (א' יז, יא) וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ.
הוה אומר שכל מורשת אבות תלויה באותה הכרה ברורה והבחנה של דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ בזהות אבותיו.
