טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

כי יקרא קן צפור פרט למזומן – צפור

 
"הני מוקדשין היכי דמי? אילימא דהוה ליה קן בתוך ביתו ואקדשיה מי מיחייב? כי יקרא קן צפור פרט למזומן! אלא דחזא קן בעלמא ואקדשיה, ומי קדוש? איש כי יקדיש את ביתו קדש אמר רחמנא, מה ביתו ברשותו, אף כל ברשותו וכו'" (חולין, קלט ע"א). 

פירוש: ומבררים עתה את דברי המשנה הפוטרת את העופות המוקדשים משילוח הקן: הני [אותם] מוקדשין שהזכרנו היכי דמי [כיצד בדיוק] מדובר? אילימא דהוה ליה [אם תאמר שמדובר שהיה לו] קן בתוך ביתו ואקדשיה [והקדיש אותו] — באופן זה מי מיחייב [האם מתחייב] הוא בשילוח? והרי בדין השילוח נאמר "כי יקרא קן צפור" — פרט למזומן לפניך, כגון קן זה שהיה בתוך ביתו! אלא תאמר שמדובר באופן דחזא [שראה] קן בעלמא [סתם] במקום שאינו שלו, ואקדשיה [והקדישו] — ואף באופן זה אין להעמיד את משנתנו, שכן מי [האם] קדוש הוא על ידי זה? והלא "ואיש כי יקדיש את ביתו קדש" אמר רחמנא [אמרה התורה]. ומכאן למדים: מה ביתו שהוא ברשותו של בעליו, הריהו יכול להקדישו, אף כל דבר שהוא ברשותו יכול אדם להקדישו. ואין הוא יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו! (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 
 

שם עברי:  עופות    שם באנגלית:  Birds    שם מדעי:  Aves

שם נרדף במקורות:  צפור   


נושא מרכזי: מהם מיני עופות "מזומנים" שאין בהם מצוות "שילוח"?

 

לריכוז נושאים וקישוריות על הציפור הקש/י כאן.

התורה לא הגדירה במפורש מהם מיני הצפורים שיש לקיים בהן מצוות שילוח הקן. חז"ל דרשו את הפסוקים והוסיפו תנאים לקיום המצווה. במשנה במסכת חולין (פי"ב מ"א) אנו לומדים "... ושלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן. איזהו שאינו מזומן כגון אווזין ותרנגולין שקננו בפרדס אבל אם קננו בבית וכן יוני הרדסיאות פטור משילוח". ממשנה זו אנו לומדים שמצוות שילוח הקן נוהגת רק בעופות שאינם תחת ידו של האדם. תנאי נוסף הוא שהעופות יהיו טהורים: "עוף טמא פטור מלשלח, עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח וכו'". לרשימת המינים החייבים במצווה ניתן להוסיף תנאי נוסף והוא שבמין המדובר הנקבה היא הדוגרת לפחות בחלק מהיממה כאמור בפסוק: "כי יקרא קן־צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחִים או על הביצים לא תקח האם על הבנים" (דברים, כב ו'). כאשר שני בני הזוג דוגרים ניתן לקיים את המצווה רק בשעות בהן הנקבה דוגרת. הרב א. מלמד כתב:(1)

"עוד צריך לדעת להבחין בין הזכר לנקבה, שכן מצוות שילוח הקן היא רק כאשר האם רובצת על אפרוחיה, בפועל רוב שעות היום הזכר רובץ. למשל ביונים ותורים, האם רגילה לרבוץ על הביצים והאפרוחים בערך משעה חמש לפנות ערב ועד שבע בבוקר, ואם ישלח אותה יקיים המצווה. אבל אם יבוא באמצע היום, סביר שימצא שם את הזכר, ואם ישלחנו ויקח הגוזלים לא יקיים שום מצווה".

העופות הטהורים הנפוצים במגורי אדם ובשדה הם התורים והיונים (תמונות 1-2) ואכן המשנה בחולין עסקה ביונים. מינים נפוצים מאד במגורי אדם הם הסיסים והסנוניות (3-6) אלא שכשרותם מוטלת בספק. קרוב לוודאי שהסיס הוא עוף טמא ומשום תפוצתו הרבה בבתים הוא סובל לעיתים קרובות שלא "באשמתו" מהרס קיניו לצורך "מצוות שילוח" מיותרת. מאידך גיסא ייתכן ולפחות חלק ממיני הסנוניות טהורים (ראו בהרחבה במאמר "דבר אחר למינהו להביא סנונית לבנה" (חולין, סב ע"א).

העוף הנפוץ ביותר במגורי אדם הוא הדרור. צבעו של הזכר אפור־חום וצבע הנקבה אפור. בעונת החיזור והקינון יש לזכר "עניבה" שחורה מתחת לצווארו. אמנם עוף זה נחשב למין טהור אך ספק אם ניתן לכנותו "מזומן". גם כאשר קיניו בנויים בבית אין הוא נתון למרות האדם. ראו במאמר "משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו" (מנחות, צט ע"ב). השאלה שיש לשאול לגבי מצוות השילוח בדרור היא כיצד ניתן להגדיר את הפועל "מזומן"? האם "מזומן" הוא עוף הנמצא ברשותו של האדם מנקודת מבט קניינית או שבידו של האדם ללכוד את העוף ללא קושי. רע"ב (שם) מפרש: "שקננו בפרדס - שמרדו ויצאו מן הבית, ואינן חוזרות לבית ונעשו מדבריות. ופרדס לאו מזומן הוא מפני שיכולות לברוח". על פי פירושו של רע"ב יש להגדיר את הדרור "כאינו מזומן" שהרי לא ניתן ללכוד אותו גם כאשר מקנן בבית. בניגוד לרע"ב הרי שניתן להבין מדברי ה"תפארת ישראל" שהגורם הקובע הוא הקניין: "... וקמ"ל דבין בתרנגולים שהן מין בייתות, או בהנך יונים שהן מין הפקר, לא תליא במין, רק לפי שהוא באמת, והוא הדין צפרים שקננו בטפיחין או אצל החלון, כל שלא זכה באם או בבנים חייב בשלוח [עי' בסרצ"ב]". באופן מפורש יותר תולה "תפארת ישראל" (בד"ה הקודם) את "מזומן" בקנין: "שקננו בפרדס. ר"ל אפילו אווזים ותרנגולים דבייתות הן, אפ"ה מדמרדו אח"כ כאינו מזומן דמי, ואף על פי שמצאן אחר מרידתן בפרדס שלו, אפ"ה כיון שהפרדס כחצר שאינו משתמר, לא קנתה לו חצירו רק בעומד בצד החצר ואומר זכתה לי שדי [כח"מ רס"ח], ולהכי הו"ל אינו מזומן". הסבר זה מוביל אותנו לצורך להגדיר מונח נוסף והוא "חצר משתמרת". האם דרור שקינן בחצר משתמרת אלא שהוא חופשי לעוף כרצונו נחשב קנוי לבעל הבית ולכן מעמדו כשל עוף "מזומן". שאלה זאת היא כמובן לפי פירוש "תפארת ישראל" שהרי לפי רע"ב "לאו מזומן הוא מפני שיכולות לברוח".

עוף נוסף הנפוץ במשכנות אדם הוא השחרור (תמונות 7-8). עוף זה מקובל כעוף טהור. בניגוד לדרור הבונה את קיניו בסדקי קירות או גומחות השחרור בונה את קינו על גבי עצים או שיחים בגינות בחצרות. בדומה לדרור גם בעוף זה לא ברור מעמדו כ"מזומן". גוף הזכר כולו שחור (מכאן שמו בעברית ובערבית) מלבד טבעת כתומה מסביב לעיניו ומקור כתום. הנקבה חומה אפרפרה עם גרון לבנבן ופספוס כהה על החזה האפרפר ואין טבעת כתומה מסביב לעיניים. גם הצופית (תמונות 9-10) בונה את קינה בבתים ו"חוצפתה" עולה על כל שאר המינים שתוארו. היא עשויה לבנות את קינה על גבי אהיל בסלון הבית. רבים זכו לראות את את קינה בכניסות בתים וחדרי מדרגות. ההבדל בין הזכר והנקבה בולט מאד בעוד שלזכר צבעים פיזיקליים (כחול, ירוק, שחור) ומראהו ססגוני, הנקבה חומה-אפורה.

 

תמונה 1. יונה		תמונה 2. יונה - גוזל וביצה שלא בקעה

 

תמונה 3. סנונית רפתות		תמונה 4. סנונית מערות - קן במבנה בכפר עציון

 

תמונה 5. סנונית מדבר		תמונה 6. סנונית מדבר - קן בחניית בית באלון שבות

 

 

תמונה 9. צופית - זכר          צילם: מיכה ארז		תמונה 10. צופית - קן

 

---

(1)  "הלכות שילוח הקן".

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)