לגלות את המרגלית / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
יבמות צ ע"ב
אי לאו דדלאי לך חספא, מי משכחת מרגניתא תותיה?
לא מעט פעמים אנחנו צריכים להתעסק בעניינים חומריים שניתן להגדיר אותם כנמוכים או ככאלו שאינם משדרים רוחניות וקרבת אלקים. כיצד ניתן לעסוק בחומריות ולמרות זאת להישאר קדוש?
תשובה מיוחדת, עמוקה וחשובה לשאלה זו, אומר רבי אברהם יהושע העשיל, האוהב ישראל מאפטא (אוהב ישראל, שמות, כי תשא ד"ה ואל בני ישראל תדבר לאמר), על בסיס הביטוי שמופיע בדברי הגמרא שלנו.
אמנם בסוגייתינו אומר רבי ינאי את הביטוי על עניין נקודתי, לפיו אם הוא לא היה אומר את מה שאמר, לא היה רבי יוחנן מביא את ראייתו היפה, אולם למעשה ביטוי זה מגלם בתוכו את מהלך עבודת ה' של כל אחד מאיתנו.
שכן, המרגלית היא דבר חומרי, ובהקשר אליה יש לא מעט פעמים תופעות לא רוחניות במיוחד, כמו קנאה, שנאה ותחרות. אולם העובדה שהמרגלית הגשמית הזו מאירה באור לבן ובהיר, מעידה כי בשורשה היא דבר נעלה, משום שאור הוא דבר נעלה. אלא שבמופע שלה כאן בעולם הזה היא מתורגמת בצורה שאיננה תואמת את שורשה הרוחני.
זו הסיבה שהיא נקראת בשם "מרגלית", מלשון רגל, שכן כמו שהרגל היא בחלקו התחתון של הגוף, כך אותה מרגלית ירדה ממקומה המקורי, עד שהיא נמצאת בתחתית הרשימה של מגלי האלוקות כאן בעולם.
אלא שבדיוק במקום זה נמצאת המשימה של כל אחד מאתנו: להרים את החרס שמכסה את המרגלית, היינו את אותה קליפה חומרית שמעלימה את טוהרה של המרגלית הזו, ומדמה אותה בעינינו לדבר חומרי, ולגלות כיצד אותה המרגלית היא באמת דבר רוחני וטהור.
האופן שבו מרימים את החרס הגשמי מעל המרגלית הוא, כאשר עושים שימוש רוחני במרגלית זו, ובזה מגלים שאופן שבו העולם מסתכל על המרגלית, הוא אופן מעוות.
זה נכון ביחס למרגלית, וזה נכון ביחס לכל מופע חומרי. זאת לא אפשרות – זאת חובתנו להרים את החרסים מעל החומר, ולגלות את אורו הבהיר.
