מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
עושה פרקמטיא לתלמיד חכם
"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו". בגמ' (כתובות קיא ע"ב), נאמר שכל אילו מקיימים את הפסוק: "ובו תדבק" (דברים י, כ). דבקות בתלמיד חכם היא דבקות בשכינה. רש"י שם מסביר שהעושה פרקמטיא זה מי ש"מתעסק בממון תלמיד חכם כדי להגיע לידם שכר והם פנויין לעסוק בתורה ע"י אלו. וכתיב: 'חיים כולכם היום' ע"י דיבוקן של תלמידי חכמים יזכו לחיות". ההשקעה הכספית היא של אותו תלמיד חכם, ואחרים מתעסקים בהשקעה על מנת שאותו תלמיד חכם יכול ללמוד. הרמב"ם (הל' דעות ו, ב) כותב שעל אדם להשתדל לעשות את הדברים הללו עם תלמידי חכמים, וכן לאכול ולשתות עם תלמידי חכמים: "ולהתחבר להם בכל מיני חיבור". הרב משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה חלק או"ח ג סימן לו), לומד מכאן שהרמב"ם הבין אחרת מרש"י. לפי הרמב"ם "עצם ההתחברות אף בעניני החול שהוא אכילה ושתיה ועשיית פרקמטיא לפרנסתו יהיה זה עם תלמיד חכם ...אף שהתלמיד חכם אין צריך ליהנות משל אחרים והוא עושה פרקמטיא בעצמו, נאמר במצוה זו שישתדל לעשות מסחר עם תלמיד חכם וכשירצה להשתתף ישתתף עם תלמיד חכם". לא טובת התלמיד חכם היא שנדרשת כאן, אלא טובתם הרוחנית ערכית של הסוחרים עימו.
המכנה המשותף לכל ההסברים הללו הוא שמדובר בתלמיד חכם שיש לו עסק מסחרי, ואחרים מסייעים בידו למכור ולסחור, כדי שיוכל להתקיים ואף להמשיך ללמוד, או כדי לחבר את הסוחרים האחרים אל אותו תלמיד חכם. סוגיה זו היא חלק מדיון ותיק האם ראוי שתלמיד חכם יתפרנס מצדקה ומכספי אחרים, או שיתפרנס בכוחות עצמו. עמדתו של הרמב"ם (הל' תלמוד תורה ג, י), שאסור לתלמיד חכם להתפרנס מן הצדקה לא התקבלה באופן גורף בקהילות ישראל, ובכל זאת לשיטתו תלמיד חכם שעוסק במסחר, על אחרים להעדיף לסחור איתו לא רק לסייע בפרנסתו אלא כדי ללמוד ממעשיו והנהגותיו הטובות.
