טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות – שבלול  

"א"ל ההוא מינא לר' אמי: אמריתו דשכבי חיי והא הוו עפרא ועפרא מי קא חיי? א"ל אמשול לך משל למה הדבר דומה: למלך בשר ודם שאמר לעבדיו לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ועפר הלכו ובנו אותו, לימים נפלו. אמר להם חזרו ובנו אותו במקום שיש עפר ומים. אמרו לו אין אנו יכולין. כעס עליהם ואמר להן: במקום שאין מים ועפר בניתם עכשיו שיש מים ועפר על אחת כמה וכמה. ואם אי אתה מאמין צא לבקעה וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה למחר השריץ ונעשה כלו בשר. שמא תאמר לזמן מרובה? עלה להר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחד למחר ירדו גשמים ונתמלא כולו חלזונות" (סנהדרין צא ע"א). 

שם עברי: שבלול   שם באנגלית: Snail   שם מדעי: Pulmonata

שם נרדף במקורות: חלזון


נושא מרכזי: מה הקשר בין ירידת הגשם והתמלאות הבקעה בחלזונות?

החלזון מוזכר במקומות רבים בתלמוד בעיקר כמין בעל חיים ימי שממנו מפיקים את צבע התכלת. על זהותו של החלזון ניתן ללמוד מפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יא - ויהי בשלח: "... אמר ליה שמלתך לא בלתה מעליך. ולא היו גדילין, אמר ליה חלזון הזה כל מה שהוא גדיל נרתיקו גדיל עמו. ולא היו צריכין תכבוסת וכו'". תאור זה הוא חד משמעי ומזהה את החלזון כרכיכה בעלת קונכייה משום שרק בקבוצה זו קיים "נרתיק" הגדל עם בעל החיים. אגב. מסיבה זו הזיהוי של חלזון התכלת עם הדיונון (שיטת ראדזין) נראה לא סביר משום שהוא חסר נרתיק חיצוני. תמיכה נוספת בזיהוי החלזון עם בעל חיים בעל קונכיה ("נרתיק") קשה עולה מתוך הגמרא בשבת (עה ע"א): "הצד צבי וכו'. תנו רבנן: הצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת, רבי יהודה אומר: חייב שתים, שהיה רבי יהודה אומר: פציעה בכלל דישה. אמרו לו: אין פציעה בכלל דישה. אמר רבא: מאי טעמא דרבנן? קסברי: אין דישה אלא לגדולי קרקע. וליחייב נמי משום נטילת נשמה? אמר רבי יוחנן: שפצעו מת". המושג "פציעה" רומז על כך שבעל החיים מוקף במבנה קשיח כלשהו וקרוב לוודאי שהכוונה לקונכיית החלזון. ייחודה של הקונכייה הוא בכך שהיא מבנה עצמאי ונפרד מהחיה עצמה ולכן חוזקה איננו תלוי במצבו של בעל החיים שבתוכה. כך מובנת האוקימתא של רבי יוחנן המפרש ש"פצעו מת". כלומר: גם לאחר מות החלזון יש צורך במאמץ על מנת לשבור את קונכייתו.

יש המסיקים מתוך סוגייתנו שחלזון התכלת מטפס בשלב מסויים מתוך הים ליבשה וכך מתמלאת הבקעה בחלזונות: "... וש"ס דילן יש לומר דס"ל דבמקום צידת החלזון שפיר הוא מצוי ולפיכך יש חיוב חטאת בלוכד בשעת פרישה ומתכוין לכך וכדאשכחן בסנהדרין דף צ"א דקאמר עלה להר וראה שהיום אין בו אלא חלזון אחד למחר ירבו גשמים ומתמלא כולו חלזונות אלמא דמצוי הוא במקומו ושם משמע דביבשה צדין אותו על ההר וכן משמע במגילה דף ו' על פסוק עמים הר יקראו וכן פירש"י חלזון עולה מן הים להרים ולפי"ז היה אפשר לומר שהיו צדין אותו ביד מיהו בש"ס דשבת דף ע"ד דקאמר שכן ציידי חלזון קושרין ומתירין משמע דניצודין על ידי רשתות וכו'" (שו"ת בית אפרים אורח חיים סימן כ').

הבית אפרים פירש על פי שיטת רש"י בסוגיה כאן: "חלזון - תולעת שיוצא מן הים אחד לשבעים שנה וצובעין בדמו תכלת, ולכתחלה אינו נראה בכל ההר אלא חלזון אחד. ולמחר - שהגשמים יורדין מתמלא כולו חלזונות ונראה למורי שביצי חלזון (ראשון) משריצין כולן, אלמא יש בידו לחיות לפי שעה". פירוש זה נראה דחוק משום שקשה להניח שחלזון ימי מתרחק מהים באופן משמעותי. קשה גם להבין את הקשר בין רבייתו של בעל חיים החי במים מלוחים וירידת גשם. בדרך כלל בעלי חיים ימיים נפגעים מחשיפה למים מתוקים.

לקשיים הביולוגיים מתווספות שאלות נוספות:  ה"יד רמ"ה" (סנהדרין צא ע"א) מתקשה כיצד מגיע החלזון מהים להר? הוא מעלה סברה, שהם מגיעים  מהים בעזרת העננים ויורדים עם הגשם, אך דוחה אותה משום שלפי הסבר זה אין כאן הוכחה לתחיית המתים, שהרי הבקעה מתמלאת מחלזונות שהגיעו מהים, ולא מהחלזון הראשון שנראה בבקעה. הוא מקשה על הפירוש השני ברש"י כיצד מובאת התופעה להוכיח בריאה מהעפר אם ההשרצה היא מתוך ביצי חלזון ולא מעפר?

גם ה"באר שבע" (סנהדרין צא ע"א) מתקשה בפירוש רש"י: "שהיום אין בו אלא חלזון אחת כו'. פירש רש"י חלזון תולעת שיוצא מן הים אחד לשבעים שנה וצובעין בדמו תכלת כו'. קשה בעיני טובא, חדא היאך אמר עלה להר וראה שהיום כו', מי אמר לו דמתרמי לו שיגיע אותו יום אחד לשבעים שנה שיוצא מן הים להר בשעה זו שיעלה להר. ועוד אם כל ההר נתמלא כולו חלזונות אמאי דמיו יקרים. לכן נ"ל עיקר כדפירש הערוך (ערך חלזון) שחלזון זה אינו החלזון שצובעין בדמו תכלת אלא מין ארבה הוא, תרגום ירושלמי [צ"ל יונתן] יירש הצלצל (דברים כח, מב) חלזונא, וכדאמרינן בעלמא (פסיקתא דר"כ פסי' י"א כ"א) חלזון הזה כל זמן שהוא גדל נרתקו גדל עמו, ובעל הערוך גורס עלה להר וראה שהיום אין שם חלזון אפילו אחת למחר כו'".

נעזר בתשובתו של הערוך המבחין בין מינים שונים של חלזונות אך לא נקבל את פירושו שהחלזון המוזכר כאן הוא ארבה, שהרי לארבה אין נרתיק "הגדל עימו". ה"יד רמ"ה" מחלק אף הוא בין שני מינים: "אלא מסתברא דהאי חלזון לאו האיך דאמרינן גבי תכלת הוא אלא מינא אחרינא דמיברי מעפרא וממיא ומקרי בלשון ערבי חלזום". מפי ד"ר חנוך גמליאל שמעתי שבערבית המדוברת היום השם הוא חלזון (הנהגה בפתח מתחת ל"ח" ומתחת ל"ל").

אכן קיימים מינים רבים במחלקת החלזונות והם מתחלקים לשלוש סדרות. הסדרה הכוללת את חלזון התכלת (ארגמון קהה קוצים) היא בעיקרה ימית (מעט מינים חיים במים מתוקים) ואילו החלזון בסוגייתנו שייך לסדרה שבעיקרה יבשתית. הסדרה של החלזונות היבשתיים נקראת "נושמי ריאות" ועל פי החלטת האקדמיה ללשון העברית שמה הוא "שבלולים". אמנם השם שבלול ניתן על ידי הקדמונים לחלזון ערום (חשופית) ובעברית המתחדשת לתאור מבנה בעל צורת קונכייה מפותלת (למשל שבלול האוזן), אך היום משתמשים בו כשם של סדרת החלזונות היבשתיים (Pulmonata).

החלזונות היבשתיים החיים באיזורנו נתונים למאבק מתמיד ביובש והתפתחו בהם התאמות פיסיולוגיות, מורפולוגיות והתנהגותיות לחסכון במים. בעית המחסור במים חריפה במיוחד בחלזונות משום שגופם מכוסה עור חדיר למים שאיננו מספק הגנה מפני התנדפות מים. בנוסף לכך הם מאבדים מים רבים על ידי הפרשת ריר החיוני לתנועתם על הקרקע המחוספסת. אחת מההתאמות החשובות של חלזונות היבשה ליובש היא הגבלת הפעילות לחורף או ללילות טל. בשאר הזמן החלזונות אוטמים את פתח הקונכייה בעזרת קרום דק המונע איבוד מים ומסתתרים בסדקים או מתחפרים בקרקע לתרדמת קיץ (אסטיבציה). עם ירידת הגשם הראשון עולים החלזונות בהמוניהם אל פני הקרקע, מזדווגים ומטילים את ביציהם בגומות בקרקע. התאור בגמרא מתאים באופן מדוייק למה שניתן לראות בסיור בשטחים פתוחים ובחצרות בתים במיוחד לאחר הגשם הראשון אך גם בהמשך החורף או בבקרים לאחר לילות טל.

ארגמון קהה קוצים – חלזון התכלת – מין ימי		סלעון – שבלול יבשתי

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.