עוונם של ישראל בנוב / סנהדרין צה ע"א
הרב שמואל שמעוני
דף יום-יומי, תורת הר עציון
"מאי 'עוד היום בנֹב לעמֹד'? אמר רב הונא: אותו היום נשתייר מעונה של נוב".
"דמפני עון שהיה להם לישראל על שנהרגו כהני נוב קבע הקדוש ברוך הוא העונש עד אותו היום, ואותו יום בלבד נשתייר מזמן העונש, ואילו היה נלחם בירושלים באותו היום היה כובשה". (רש"י)
מהו העוון שהיה להם לישראל בהריגת כוהני נוב? מפרשי האגדה הציעו תשובות שונות, וכל אחת מהן מחדדת מסר חינוכי אחר.
בפירוש "עיון יעקב" על עין יעקב כתב הרב יעקב ריישר (בעל שו"ת שבות יעקב): "שעדיין נשתייר קצת מעון על שאול ודורו, אותן שלא מיחו בדבר". פירוש זה עומד על חומרת התנהגותו של מי שיכול למחות ברע ואינו מוחה. דא עקא, שלפי פירוש זה רק קבוצה מצומצמת למדי אחראית לפרשת נוב, וכיצד הדבר מצדיק את ענישת כלל ישראל וכיבוש ירושלים?
"הרי"ף" (הרב יאשיהו פינטו), בפירושו לעין יעקב, הרחיב מעט יותר: "ושמא על שלא מחו ישראל לשאול". כאן נראה שלא מדובר רק במי שיכלו למחות בשאול בפועל כי אם באחריות קולקטיבית של עם ישראל: הציבור כציבור היה צריך למחות, ומאחר שלא מיחה – דינו להיענש. אף זה מסר חשוב המוכר לנו גם מהקשרים אחרים: האחריות המוסרית המוטלת על הציבור גדולה מן האחריות של כל יחיד ויחיד.
כיוון שונה הציע המהר"ל בחידושי אגדות על אתר. לדבריו, העוון אינו נעוץ בכשל מוסרי כי אם במום רוחני שהתגלה בהריגת כוהני נוב, מום הקשור קשר הדוק לאפשרות כיבושה של ירושלים:
"כי הרגו כהני נוב והיו מבטלים עבודת בית א-לקינו, וענין זה נשתייר שכמעט נחרב ירושלים ושמם בית א-לקינו. כי כאשר הרגו נוב עיר הכהנים נראה שיש צד בחינה בישראל שאין דביקים כל כך בבית א-לקינו, ומשום כך היה ראוי שיהיה נחרב ח"ו בית א-לקינו, ולכך אמר שאותו יום נשאר מעונה של נוב".
קשה להורות באצבע על מעשה זה או אחר של ישראל שהביא לאירוע הנורא, אך עצם ההיתכנות של אירוע שכזה מעידה על פגמים בעם, ובראשם העדר דבקות בעבודת בית ה'. כאירועים אחרים שיש להם משמעות רוחנית, גם אירוע זה אינו מעיד אך ורק על הגורמים העובדתיים להתרחשותו אלא גם על בעיה רוחנית עמוקה.
לדאבוננו, קשה לומר שהשכלנו להתעלות מעל הפגם המתואר כאן. מעטים בינינו יכולים להעיד בעצמם שהם חשים כראוי את עוצמת הצורך בבית ה' ובעבודתו. ונראה שזו כוונת הירושלמי (יומא א, א) באומרו ש"כל דור שאינו נבנה בימיו, מעלין עליו כאילו הוא החריבו": כמו חורבנו של בית המקדש, גם אי־בנייתו מעידה, בין השאר, על העדר השתוקקות מספקת אליו.
