אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"ולבסוף דומה לעבות העגלה"
קנה מסמר בדירת חבירו – ועל ידיו סילקו מביתו
משל משלו מגידים קדמונים (ותמציתו מובאת כבר ב"תולדות יעקב יוסף" פרשת כי תשא בשם 'המגיד מ"ו מנחם' – הוא הרה"ק רבי מנחם מנדל מבַּאר, מראשוני תלמידי הבעש"ט והוא שקירב אליו את המגיד ממעזריטש ומוזכר רבות ב'תולדות'), משל לאדם שפנה לחבירו וביקש ממנו לקנות את ביתו. אך בעל הבית סירב, באומרו כי אין שום סיבה שימכור את ביות. ואותו אדם הפציר בו רבות, ביקש, שכנע, התחנן והשתדל, ואף היה מוכן לשלם סכום גדול בהרבה משוויו של הבית. אך בעל הבית סירב לכל ההצעות והבקשות. לבסוף פנה אליו אותו חבר וביקש רשות לתלות בביתו מסמר קטן ותמורת אותו מסמר הבטיח הון רב. נעתר לו בעל הבית והתיר לו לתלות את המסמר והמכר קם בדמים מרובים לקנין עולם. ברם, ניתן להניח כי אם היה בעל הבית מעלה בדעתו את אשר יביא עליו אותו מסמר לא היה מסכים אף לזאת. וכך היו הדברים, תחילה הניח בעל המסמר תיק אחד על מסמרו וכך עמד ימים רבים. אך באחד הימים החליף את התיק שעל המסמר. ובתוך התיק דבר מה שריחו הרע נודף למרחקים ומצער את יושבי הבית. פנה בעל הבית אל בעל המסמר וביקש ממנו להוציא את התיק המעיק. אך בעל המסמר השיב בקשיחות כי רכש את המסמר בדמים מרובים וזכותו לתלות עליו כל שיעלה בדעתו. הריח העיק על יושבי הבית עד שלא נותרה בידיהם ברירה אלא למוכרו בחצי מערכו לבעל המסמר שמזימתו צלחה.
והנמשל, ליצר הרע עליו נאמר בסוגייתנו שבתחלה דומה הוא לחוט של כוביא ולבסוף דומה לעבות העגלה. והיינו שדריסת הרגל הקטנה שנותן לו האדם בליבו, מתעבה והולכת עד שקונה שם שביתה להפוך לבעל הבית.
שומעי המשל – מתפלצים ודאי בליבם, מדוע לא נטל בעל הבית את התיק והוציאו מביתו מבלי לשאול את רשותו של בעל המסמר, ומדוע נתן לו כך לגרשו? ואין לנו אלא להתבונן מה דעת ההלכה בנידון זה. ואכן ב"חשוקי חמד" דן מה יהא אם יארע סיפור כזה, ויבוא בעל הבית לשאול אם יכול לבטל המקח, שהרי לו חשב שאותו שקנה המסמר מתכוון על ידי כך להוציאו מביתו, כלל לא היה מוכרו לו וכל שעשה כן היה רק משום שחשב שמתכוון לתלות שם רק דברים שדרך בני אדם לתלות בבית.
ומבאר, שאם המחיר ששילם עבור המסמר היה מחיר סביר, ברור שיכול היה למחות בידו ולהורות לו שיוריד מהמסמר את התיק מדיף הריח, שכן אמרו בבבא בתרא (כג, א) שקוטרא ובית הכיסא אין להם חזקה – והיינו שאפילו אם אצל שכנו יש ריח רע הבוקע מביתו ומזיק – אפשר לכפותו לסלקו, וכל שכן כאשר הריח בתוך ביתו.
אך במשל שלפנינו הלא מחיר קניית המסמר היה מחיר מופרז בעליל, והיה על המוכר להעלות על דעתו שאדם מן השורה אינו משלם מחירים כאלו עבור מסמר שכזה, וודאי כוונה עמוקה יש לו בזה, ועל כן יתכן שיש לו חזקה אף לדבר זה. ובכל זאת מסיק, כי כל שלא אמר הקונה בפירוש כי יוכל לתלות על מסמרו כל דבר שהוא – אין לו חזקה לשימוש שכזה המפריע לכל בני הבית, ויכול בעל הבית לסלק את התיק מן הבית.
