בעלי תלמוד ובעלי משנה / סנהדרין ק ע"ב

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בסוגייתנו מובאות דרשות שונות על הפסוק "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד" (משלי טו, טו). בין היתר נדרש פסוק זה על לומדי משנה ותלמוד, אלא שנחלקו האמוראים כיצד לדורשו:

"אמר רבי זירא אמר רב: מאי דכתיב 'כל ימי עני רעים' – אלו בעלי תלמוד, 'וטוב לב משתה תמיד' – אלו בעלי משנה. רבא אמר איפכא".

רש"י מסביר שלדעת רבי זירא ימיו של לומד התלמוד רעים כי הלימוד קשה "מרוב קושיות וסוגיות שיש בו". מסתבר שהמשנה, הערוכה בבהירות ובתמציתיות, אינה מקשה על הלומד.

רבא אינו שולל את דברי רבי זירא. מלשון רש"י עולה שגם רבא מכיר בכך שהתלמוד מצריך יגיעה רבה, אלא שלדעתו שכרה של אותה יגיעה בצידה, "שידעו להורות איסור והיתר, אבל בעלי משנה – שונה ואינו יודע מהו אומר, דאין מורין הלכה מתוך משנה".

למחלוקת זו בין רבא לרבי זירא יש היבט חינוכי. את מפעל הדף היומי, שאנו גאים להשתתף בו, יסד לפני שנים רבות הרב מאיר שפירא מלובלין. בעשרות השנים האחרונות המפעל זוכה לעדנה יתרה, וברוך ה', רבים לומדים דף יומי. התעוררות זו הביאה לשיתוף פעולה בין בעלי ממון ובין קבוצות של תלמידי חכמים, השוקדות במרץ על פיתוח כלים שמטרתם להקל על לימוד הגמרא. הרב עדין שטיינזלץ החל בכך כבר לפני עשרות שנים, ולאחר מכן הצטרפו אליו מהדורות "שוטנשטיין", "מתיבתא" ודומותיהן.

דומה שרבי זירא היה שמח על מהדורות אלה של הש"ס כמוצא שלל רב, שהרי הן מסייעות ללומד להתגבר על "רוב קושיות וסוגיות" ולהבין את הגמרא לאשורה. אך כיצד היה רבא מגיב לדבר? מחד גיסא, ייתכן שהיה שמח אף הוא על מפעל זה, המקל על הלומד מצד אחד, ומצד שני מאפשר לו לעסוק בתלמוד, ולפיכך גם בפסיקת הלכה. מאידך גיסא, מפירוש רש"י לעמדתו של רבא, "דבעלי תלמוד נהנין מיגיעו, שידעו להורות איסור והיתר", נראה שיש להסתפק בכך. מהו הדבר המאפשר להורות איסור והיתר? האם זהו התלמוד כשלעצמו, או שמא דווקא היגיעה והמאמץ הכרוכים בניתוח מעמיק של הסוגיה? מה היה רבא חושב על תלמוד שאין בו יגיעה?

בספר "במחיצתם" מתאר ר' שלמה לורינץ, מגדולי העסקנים בציבור החרדי במדינת ישראל, את קורותיו של הרב אליעזר מנחם מן שך זצ"ל. וכך כתב שם (עמ' 364):

"בכלל זאת היתה התנגדותו לשיטות חינוך חדשות הבאות 'להקל' על הילד לקלוט את החומר הנלמד, כגון המחשה בעזרת ציורים ודגמים. מרן הסביר שכאשר הילד חייב לאמץ את המחשבה ואת כוח הדמיון שלו כדי להבין את הנלמד, הוא מפתח כוח מחשבה עצמאי משלו. כל האמצעים שנועדו להקל עליו רק מונעים את התפתחותו השכלית".

טענת הרב שך ברורה. דא עקא, שרבים מאלו שלא ילמדו בעזרת ציורים ודגמים לא ילמדו כלל! האם מציאות כזו עדיפה?

לעניות דעתי זוהי שאלה נוקבת, וראוי לכל מי שעוסק בלימוד גמרא – ויותר מכך: למי שמבקש שילדיו הצעירים ילמדו גמרא – לתת דעתו עליה.