אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"אוכלא דקצרי סחף ארישיה"
כובע קש ככיסוי ראש לתפילה
דרוש נדרש רבן של ישראל מרנא החתם סופר, על ידי אחד מתלמידיו "על דבר הכובעים הקלועים, העשויים כשבכה, נקבים נקבים והשערות יוצאים מבין הנקבים", אם נחשבים המה ככיסוי ראש הגון לתפילה, או שמא נחשב זה שראשו מכוסה רק בכזה כובע כמי שראשו מגולה לגמרי (שו"ת "חתם סופר" חלק ו, סימן ב).
החתם סופר מפנה את שואלו אל תשובותיו של בעל "תרומת הדשן" (סימן י'), שם דן רבינו ישראל איסרליין, אם נכון מה שמרגלא בפומייהו דאינשי, שאותם כובעים הקלועים מקש, אינם נחשבים כיסוי לראש להתפלל בהן, או להזכיר הברכה בשם, כשאין הראש מכוסה אלא באותו כובע.
והוא משיב כי נראה שאין דין להקפיד בדבר הזה. ומוסיף, "וכן שמעתי מאדם אחד, שגדול אחד נשאל על זה, והורה דאין קפידא בדבר, וטעמא וראיה לא הגיד לדבריו".
והתרומת הדשן מביא לדברים ראיה מכיסוי ראש של אשה. אצלה כיסוי הראש חמור יותר, ואף על פי כן אמרו בכתובות (עב, א) שיכולה ללכת מחצר לחצר דרך מבוי ואפילו לרשות הרבים כשסל על ראשה. ואם סל נחשב ככיסוי ראש, אף שדרכם של סלים שעל פי רוב יש בהם חורים, הרי ודאי שכובע קש שעשוי לבגד וקלוע היטב, נחשב ככיסוי ראש. בעל תרומת הדשן מוסיף ומבאר כי אף שיש חילוק בין כיסוי ראש של אשה המיועד לצניעות ועיקרו הוא דווקא ברשות הרבים שמצויים שם גברים ולא בבית, ואילו כיסוי הראש לגברים בשעת התפילה הוא כדי שלא תהיה קלות הראש כלפי שמיא שאם הראש אינו מכוסה הרי כשמזכיר את שם ה' נראה שעושה זאת בלא אימה ובלא יראה – ולפיכך אף אין חילוק לענין זה בין רשות הרבים לרשות היחיד. מכל מקום את עצם השם 'כיסוי ראש' יש ללמוד מכיסוי ראש של אשה לכיסוי ראש של גבר, ומה שנחשב לגביה כיסוי ראש לענין צניעות נחשב לגבי גבר כיסוי ראש לענין תפילה, אף שלכל אחד דיניו הפרטיים.
החתם סופר המביא את הדברים, כותב כי שמא היה מקום לחלק ולומר שאותם כובעים עליהם דיבר תרומת הדשן היה העומד שבהם מרובה על הפרוץ, ואילו הכובעים עליהם נשאל בזמנו היה מרובי חורים ועל כן אולי יש לומר כי דיני לבוד המחשיבים מחיצה העשויה מעמודים העומדים במרחק של עד שלושה טפחים זה מזה – כסגורה כולה, נאמרים רק לגבי מחיצה ולא לגבי כובע ובגד שלא שייכים לענין זה. ולגביהם לא נאמר לבוד ויחשב כובע כזה כמחורר לגמרי ולא יחשב ככיסוי. אך דוחה סברא זו ומסביר שאין לעשות חומרא גדולה כל כך בענייני הלכה אלו, וודאי שאף כובע כזה נחשב ככיסוי הגון לראש.
ראיה נוספת מביא הוא מסוגייתנו, הגמרא מביאה את הפסוק (ישעיהו ז, ג) האומר שאחז מלך יהודה פגש את הנביא ישעיהו במסילת שדה כובס, ודורשת מהמילה 'כובס' האמורה בפסוק, שאחז הניח על ראשו 'אוכלי דקצרי' – את אותו כלי מנוקב שעל ידיו מזלפים הכובסים מים על הבגדים. מפני מה עשה כן אחז? לפנינו מפרש רש"י שאחז שהיה עובד עבודה זרה, עשה זאת כדי שלא יכירו ישעיה ממנו התבייש. אך החתם סופר מביא שפירוש זה תמוה קצת (שהרי ישעיה יצא למסילת שדה כובס בדבר ה' שהורה לו לפגוש שם את אחז, וכיצד חשב אחז שישעיה לא יכירו), והעיקר כפי שפירש רש"י בישעיהו שאחז עשה כן משום שנכנע לפני ישעיהו.
והרי – מוכיח החתם סופר, כי אף כאשר מניחים כיסוי מנוקב על הראש יש בזה משום הכנעה, וכיון שעיקר כיסוי הראש לתפילה הוא כדי להראות הכנעה אף כובע קלוע ומנוקב כשר לכך.
