אשתו השקתה עליהם
סנהדרין קד ע"א
"תניא: אמר רבי שמעון בן אלעזר: ... בשביל שנכרים אכלו על שולחנו - גרם גלות לבניו.
מסייע ליה לחזקיה, דאמר חזקיה: כל המזמן עובד עבודה זרה לתוך ביתו ומשמש עליו (רש"י: כגון חזקיה דאמרינן לקמן: אשתו השקתה עליהם) - גורם גלות לבניו, שנאמר (מלכים ב' כ') ומבניך אשר יצאו ממך [אשר תוליד] יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל.
(מלכים ב' כ') וישמח עליהם חזקיהו ויראם את (כל) בית נכתה את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים ואת השמן הטוב וגו'. אמר רב: מאי בית נכתה? - אשתו השקתה עליהם ([תלמיד] רש"י: אשתו השקתה עליהם - היא עצמה מוזגת להם, והיינו בית נכתה לשון מנכה על שם צלע שנפחתה מן האדם וממנה נברא אשה)".
האיסור הוא שמחשיב עובדי עבודה זרה בכך שמשרת אותם. וכעין איסור "לא תחנם - לא תתן להם מתנת חנם" (ע"ז דף כ ע"א).
אולם הדגישו שדוקא "אשתו השקתה עליהם - היא עצמה מוזגת להם". וזהו איסור נוסף של חוסר צניעות.
כמו שאמרו במסכת קידושין דף ע ע"א, ודף פא ע"ב: "אמר שמואל: אין משתמשים באשה".
ובמסכת כתובות דף צו ע"א: "אמר רבי יוסי בר חנינא: כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה - אלמנה עושה ליורשים {אפילו אינם בניה}, חוץ ממזיגת הכוס, והצעת המטה, והרחצת פניו ידיו ורגליו".
כלומר מלאכות של שירות אישי.
במה השקתה אותם, ביין דוקא, או אפילו במים?
מדברי הרשב"א משמע שדוקא יין (תורת הבית הקצר בית ז' שער ב' ד; חידושיו במסכת כתובות דף ד ע"ב ודף סא ע"א, הובא בשו"ע יו"ד קצה, יג).
אולם הרמב"ם כתב שאפילו מים:
בפירוש המשנה במסכת סנהדרין פרק ז, ד הזכיר אוכל, כלומר לאו דוקא יין: "ואסור לאדם שתשרת אשה לפניו, להגיש לו המשקה או האוכל".
ובהלכות איסורי ביאה כא, ה כתב: "אסור להשתמש באשה כלל בין גדולה בין קטנה בין שפחה בין משוחררת שמא יבוא לידי הרהור, באי זה שמוש אמרו רחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת מטה לפניו ומזיגת הכוס שאין עושה לאיש דברים אלו אלא אשתו בלבד".
מבואר בדבריו שענין המלאכות "שאין עושה לאיש דברים אלו אלא אשתו בלבד" היינו משום איסור אין משתמשים באשה.
וכלשון זה כתב גם הרמב"ם בהלכות אישות פרק כא הלכה ג-ד, והעתיקו בשולחן ערוך אבן העזר סימן פ, ד: "וכן כל אשה רוחצת לבעלה פניו, ידיו ורגליו; ומוזגת לו את הכוס; ומצעת לו את המטה; ועומדת ומשמשת בפני בעלה, כגון שתתן לו מים או כלי או שתטול מלפניו, וכיוצא בדברים אלו; אבל אינה עומדת ומשמשת בפני אביו או בפני בנו. מלאכות אלו עושה אותן היא בעצמה, ואפילו היה לה כמה שפחות אין עושין מלאכות אלו לבעל, אלא אשתו".
כאן פירט הרמב"ם מהן אותן מלאכות אשר "אין עושין מלאכות אלו לבעל, אלא אשתו". וכתב כדבריו בפירוש המשנה שבכלל האיסור כל שירות אישי (להוציא כיבוד הבית, והצעת המיטות של טרחה שלא בפניו וכדומה) ואפילו מים או כלי.
וכן מבואר בעוד פוסקים.
וכן משמעות מסכת כלה, בפרק א הלכה ז: "ברייתא, המשגר כוס של ברכה לאשה...".
ובהלכה ט: "תאנא וכן הכלה שמשגרת לפני הכלה משאות השולחן".
ואין זה יין דוקא.
