גיור גר קטן
כתובות יא ע"א
"גמ'. אמר רב הונא: גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין. מאי קמ"ל? דזכות הוא לו, וזכין לאדם שלא בפניו, תנינא: זכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לאדם שלא בפניו! מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה, דהא קיימא לן דעבד ודאי בהפקירא ניחא ליה, קמ"ל דהני מילי גדול, דטעם טעם דאיסורא, אבל קטן - זכות הוא לו".
שאלת הגמרא "מאי קא משמע לן" תמוהה, הרי זהו חידוש גדול. דין זכין לאדם נאמר לעניני ממון, ואילו גיור הוא קבלת מצוות, וקטן אינו חייב במצוות, ומנין שכלל שייכת גירות בקטן? ומנין שלצורך גיור לא בעינן דעת? למה לא שאלה הגמרא מנין לרב הונא דין זה?
אלא ממשיכה הגמרא ואומרת: "בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו, דניחא להו במאי דעביד אבוהון". ידוע ופשוט היה, ומעשים בכל יום מעולם היו, שגרים שהתגיירו לא היו מותירים את בניהם הקטנים בגיותם על מנת שיתגיירו בגדלותם רק אם יחפצו בכך, אלא כל המשפחה היתה מתגיירת כאחת, וכדברי הגמרא – "דניחא להו במאי דעביד אבוהון". ונלמד מקבלת המצוות של בני ישראל במדבר במתן תורה, כדברי רבי במסכת כריתות דף ט ע"א: "(במדבר טו, טו) כָּכֶם - כאבותיכם, מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם, אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים". חידושו של רב הונא הוא רק בהרחבת דין זה, שכאשר אין אב שמגייר את בניהם, בית דין אביהן של יתומין הוא, וזכאי הוא לקבוע אימתי זכות הוא לאותו קטן להתגייר.
