הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
כתובות יז ע"א
תלמוד בבלי כתובות יז, א:
גם התלמוד הירושלמי וגם התלמוד הבבלי עוסקים בריקוד ההדסים המיוחד של רבי שמואל בר רב יצחק, ריקוד שמטרתו הייתה לשמח חתן וכלה.
"רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת, א"ר זירא: קא מכסיף לן סבא! כי נח נפשיה, איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא; וגמירי, דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא. א"ר זירא: אהנייה ליה שוטיתיה לסבא, ואמרי לה: שטותיה לסבא, ואמרי לה: שיטתיה לסבא" (בבלי כתובות יז, א).
הסבר המעשה של רב שמואל בר רב יצחק והתגובה אליו הנלמדים ממקור זה. רב שמואל בר רב יצחק נהג לרקוד עם שלשה בדי הדס. בתגובה למעשה זה אמר ר' זירא שזקן זה מביש אותנו. בהמשך מקור זה מובא שלאחר מותו הופיע עמוד אש שהפסיק בינו לבין העם, דבר שמראה בצורה ברורה שר' שמואל בר רב יצחק היה צדיק גמור. ר' זירא נוכח בטעותו ומודה בה.
"רבי שמואל בר רב יצחק הוה נסיב שיבשתיה והוה מקלס קומי כליא והוה רבי זעירא חמי ליה ומיטמר מן קומוי אמר חמי להדין סבא איך הוא מבהית לן" (רב שמואל בר רב יצחק היה לוקח ענף ורוקד לפני הכלה והיה רבי זירא מסתכל בו ומתחבא מלפניו והיה אומר ראו את הזקן הזה כמה הוא מביש אותנו - ירושלמי פאה א, א). גם בהמשך מקור זה מסופר על עמוד האש שמגלה על צדיקותו של רב שמואל בר רב יצחק.
לכאורה, הפשט הפשוט גם בבלי וגם בירושלמי שריקוד מיוחד כזה יש בו פגיעה בכבוד התורה. בריקוד שלו גורם רב שמואל בר רב יצחק לזילותא של התורה ונושאיה.
טענה זו של רבי זירא מזכירה את תלונתה של מיכל כלפי דוד שפיזז וכרכר יחד עם כל הציבור בשעה שהארון הועלה לירושלים 'ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו בהגלות נגלות אחד הרקים' (שמואל ב ו, כ).
פיזוז וכרכור של מלך לעיני קהל צופים מהווה ללא ספק פגיעה בכבוד המלכות.
ישנו מקור נוסף המתייחס לריקודו של רבי שמואל. מקור זה מופיע בסוגיה אחרת בירושלמי (עבודה זרה ג, א): "רבי שמואל בר רב יצחק... נסיב שושיבתה ומקלס קומי כליה והווה רבנן מרננין ביה, אמר לון רבי זעירא: ארפון ליה לית אהן סבא ידע מה עביד?" (אמר להם ר' זירא הרפו ממנו האם הוא אינו יודע מה הוא עושה?).
דבריו של ר' זירא בסוגיית הירושלמי בעבודה זרה סותרים בעליל את הסוגייה של הירושלמי במסכת פאה. שם מסתייג ר' זירא מריקוד זה.
פתרון הסוגיא מחייב אותנו להעמיק מעט בסוגיה בפאה. בירושלמי פאה מצוין שר' זירא היה מתחבא מלפני רבי שמואל בר רב יצחק. מדוע טורח הירושלמי לציין עובדה זו?
המפתח להבנת העניין נמצא בסוגיה אחרת (ירושלמי ברכות ב, א). הסוגיה בירושלמי דנה ביחסים הראויים בין רב ותלמיד. שיטת החינוך בבבל הייתה שיטת המורא- שיטת הריחוק ויראת הכבוד. התלמידים היו מסתתרים בבוקר כדי לא לראות את רבותיהם ולשאול בשלומם. ר' יוחנן מייצג את שיטת החינוך בארץ ישראל. שיטה של קשר פתוח יותר בין רבנים ותלמידיהם, גישה שמסתייגת מהסתתרותם של התלמידים. פעולת ההסתתרות מהווה ביטוי של יראת כבוד. אם כן יוצא שבסוגיה בפאה חייבים להסביר שהיחס של רבי זירא כלפי רבי שמואל בר רב יצחק היה יחס של יראת כבוד ולא של זלזול.
אם כך הם פני הדברים וכך גם מוכח מהירושלמי עבודה זרה שהרי שם אומר ר' זירא שריקודו של רבי שמואל בר רב יצחק הוא דבר ראוי, חייבים להסביר את הסוגיה בירושלמי פאה אחרת ואולי זאת גם כוונת הבבלי בכתובות.
ר' זירא לא התכוון לומר שר' שמואל בר רב יצחק מבייש אותנו בגלל שהוא עושה מעשה לא ראוי אלא להיפך הוא מבייש אותנו כיוון שהוא מזכיר לנו את המעשה הרצוי, הוא למעשה מזכיר לנו שמן הראוי שגם אנו ננהג כמוהו והיות ואין בנו מספיק אומץ לב לרקוד כך לפני הכלה הרי שאנו מרגישים בושה בעצמנו.
