גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שכה מדור "עלי הדף"
מסכת כתובות
דף ט ע"א

בענין "כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו" 

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל היוצא למלחמת בית דוד - גט כריתות כותב לאשתו" (ט ע"א), ופירש"י: "שאם ימות במלחמה יהא גט מיום כתיבתו". והנה, ענין זה מצינו ב'בעל הטורים' בפרשת מטות, כלפי מה שנאמר בתנאי בני גד ובני ראובן (במדבר לב, כא): "ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ה' עד הורישו את אויביו מפניו", וכתב בעה"ט: "'חלוץ' - ב' במסורה, 'ועבר לכם כל חלוץ', 'חלוץ הנעל' (דברים כה, י), והיינו דאמרינן 'כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו', שלא תזקק ליבם ולא תצטרך לחלוץ על היבם, ושמעינן מכאן שגם משה עשה כן, וממנו למד דוד, וזהו: 'ועבר לכם כל חלוץ', פירוש, 'חלוץ הנעל'" (עי' תשובות הרמב"ם סי' תלט).

והנה אחד מן המקורות ש'מיתת הבעל' מתרת את האשה להינשא [וכמו ששנינו (קידושין ב.): "האשה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים... וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל"] נלמד בגמרא (שם יג:) ממקרא שכתוב בפרשת שופטים, בפרשת המלחמה, שדברו השוטרים אל העם (דברים כ, ז): "ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה", ומקשים העולם, שאם כנים הדברים שכל היוצא למלחמה כותב גט כריתות לאשתו, וכן היה גם בימי משה – כדברי בעה"ט, מנין אם כן למדים שמיתת הבעל מתרת, שמא היתירה להינשא לאחר הוא מחמת גט כריתות שכתבו. ותירוצים רבים נאמרו בזה, ונביא אחדים מהם ממה שכתב הגאון רבי יוסף שאול נאטנזאהן זצ"ל אב"ד לעמבערג בספריו.

בספרו 'דברי שאול' (עה"ת מהדו"ק פר' מטות בפסוק ועבר לכם כל חלוץ) כתב, דהנה הא דאיתא בסוגיין ש"כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו", היה בגלל שתי סיבות: למי שאין לו בנים - שלא תזקק אשתו להתייבם לאחיו, וגם למי שיש לו בנים - שאם יאבד במלחמה ולא תהא עדות ברורה אם הוא חי או מת, לא תתעגן אשתו ותוכל להנשא לאחר (עי' תוד"ה כל). ואילו מה שמבואר בבעל הטורים הוא כלפי מי שאין לו בנים בלבד, וכפי שנלמד במסורה: "'חלוץ' - ב' במסורה, 'ועבר לכם כל חלוץ', 'חלוץ הנעל', והיינו דאמרינן 'כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו', שלא תזקק ליבם ולא תצטרך לחלוץ על היבם". נמצא שרק מי שלא היו לו בנים כתב גט כריתות בתקופתו של משה רבינו. ומה שהכריזו בעת יציאה למלחמה: "ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה", מיירי, כשיש לו בנים, כי בפסוק מפורש "ואיש אחר יקחנה", ויבם לא נקרא אחר (עי' קידושין שם), ונמצא שההכרזה היתה עבור אלו שיש להם בנים, והם לא נתנו אז גט כריתות לנשותיהם, ושפיר מוכח ממה שנאמר 'ואיש אחר יקחנה', שמיתת הבעל מתרת, כי רק מחמת מיתתו מותרת לכל אדם.

בשו"ת 'שואל ומשיב' (מהדורה תליתאה ח"ג סי' לו) כתב לחדש שמה שאמרו "כל היוצא למלחמת בית דוד גט כותב לאשתו", אינו אלא במלחמת רשות, ואילו במלחמת מצוה לא היו כותבים, וז"ל: "דהנה באמת קשה, למה היו נותנין גט 'כל היוצא', והלא 'שומר מצוה לא ידע דבר רע' (קהלת ח, ה)... ואף שגם במלחמה היו קורין 'מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו', היינו, המתיירא מפני עבירות שבידו, כדאמרו בסוטה מ"ד (ע"א), ואני הוספתי, דכל שהוא מפחד ועל כרחך דחטאה הוא, כדכתיב (ישעי' לג, יד) 'פחדו בציון חטאים'... ואינו בעל בטחון חזק, לכך כל שמתיירא 'ילך וישוב לביתו'... ואם כן למה 'כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות', והלא מלחמת ה' נלחם, אך נראה דהרי אמרו בסוטה שם (ע"ב) דמלחמת בית דוד נקרא מלחמת רשות, לכך היה כותב גט כריתות".

ועל כך ממשיך וכותב: "ובזה אמרתי דבר נחמד, דלכך בימי משה גם כן היו כותבין גט כריתות, כמ"ש ה'בעל הטורים' עה"ת שם, ויליף מן 'ועבר לכם כל חלוץ' וכתיב 'חלוץ הנעל', והיינו, כדי שלא תזקק ליבום וחליצה, והיינו דזה כתוב בבני גד ובני ראובן, דהם כבר בחרו להם בנחלת סיחון ועוג, רק שמשה רבינו אמר להם (דברים לו, ז) 'למה תניאון', ואם כן זה לא הוה לכבש, רק כדי שלא ימנעו בני ישראל, ויהיו מתיראים, לכך אמר להם 'ועבר לכם כל חלוץ', היינו, שאתם צריכים לתת גט כריתות שאתם אינם הולכים לכבוש", והיינו, שמלחמה זו היתה נחשבת כמלחמת רשות, ולכן הוצרכו לכתוב גט לנשותיהם, ולא היה להם לבטוח מחמת 'שומר מצה לא ידע דבר רע' (ע"ע דברי שאול שם).

ומסיים הגאון רבי יוסף שאול זצ"ל את דבריו: "ובזה מיושב היטב קושיות ה'בית יעקב' הנ"ל (בתחילת התשובה מביא הקושיא משו"ת 'בית יעקב' - צויזמיר, נדפס בשנת תנו, סי' פ) דבקידושין דיליף מהך קרא 'פן ימות במלחמה', וזה היה מלחמת מצוה כדאמרו בסוטה שם, שוב לא היו נותנין גט כלל, דהא הוה שומר מצוה", ושפיר אין ההיתר של 'איש אחר יקחנה' רק מחמת מיתת הבעל המתרת.

ואמנם רבים תמהו על דבריו, כי בגמרא סוטה (שם ע"ב) איתא: "במה דברים אמורים במלחמות הרשות, אבל במלחמות מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה", ונמצא שבמלחמת מצוה אין חוזרים מעורכי מלחמה, ואיך כתב שהפסוק 'פן ימות במלחמה' נאמר במלחמת מצוה. ויתכן ליישב, דהנה מצינו סתירה במשמעות דברי הרמב"ם בענינים אלו, כי ב'ספר המצות' (עשה קצא) מבואר שבמלחמת מצוה לא היתה לא תוכחה ולא הכרזה מאת הכהן המשיח, ואילו בה'יד החזקה' (הל' מלכים פ"ז הל' א- ד) משמע שרק לענין חזרה מעורכי מלחמה יש חילוק בין מלחמת מצוה למלחמת רשות, אכן, לענין הכרזה כל המלחמות שוים בה, וגם במלחמת מצוה הכריז הכהן המשיח כל האמור בפרשה, ובכן מיושבים הדברים, כי במלחמת מצוה שלא היו כותבים גט כריתות אינו מובן מה שהכריזו 'ואיש אחר יקחנה', רק אם נוכיח ש'מיתת הבעל' מתרת, ודו"ק.