שמירה על ילדינו / רפי זברגר

כתובות יא ע''א

הקדמה 

במשנה בדף הקודם למדנו מהי עיקר כתובה של בתולה ושל אלמנה, המשניות בדף שלנו ממשיכות בנושא זה, נלמד את המשנה הראשונה:
הגיורת, והשבויה, והשפחה, שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד - כתובתן מאתים, ויש להן טענת בתולין.
הגיורת שנתגיירה, השבויה שנפדתה, והשפחה שהשתחררה – כולן אם היו קטנות מגיל שלש שנים בעת הגיור/הפדיון/השחרור, דנים אותן כבתולות, כך שערך כתובתן מאתיים, והבעל רשאי לטעון טענת בתולים, כפי שלמדנו במשנה הראשונה במסכת. משמעות הדינים הללו, שאף אם נבעלה הקטנה בהיותה גויה/שבויה/שפחה הרי בתולותיה חוזרים למקומן, ולכן הם נידונות כבתולות לכל דבר. 
 

הנושא

אמר רב הונא: גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין.
רב הונא פוסק כי קטן יכול לעבור תהליך גיור, אף שאין לו הורים, והבית דין מהווים עבורו כמו אב וכך מגיירים אותו על ידי מילה וטבילה. רב הונא הזכיר רק טבילה כיוון שהיא הפעולה המסיימת את תהליך הגיור.
מאי קא משמע לן? דזכות הוא לו, וזכין לאדם שלא בפניו,
שואלת הגמרא: מה החידוש בדינו של רב הונא? האם האפשרות שבית דין יכול לגייר את הקטן, למרות שאין לו דעת הינה זכות עבורו, ועושים זאת על סמך הכלל שניתן לזכות לאדם גם שלא בפניו. יש להעיר כי במקרה שלנו כוונת המילים ''שלא בפניו'' היא שלא מדעתו, שהרי לקטן אין דעת.
תנינא: זכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לאדם שלא בפניו!
אם זהו החידוש, אומרת הגמרא, למדנו כבר דין זה במשנה במסכת גיטין (י"א:), שניתן לזכות אדם על ידי שליח, גם שלא בפניו, אך אין ניתן לחוב אותו אלא רק בפניו.
התוספות מעירים כי במקרה דנן ניתן לזכות את הקטן ולגיירו מדין שליחות, למרות שבדרך כלל ''אין שליחות לקטן'', כיוון שמדרבנן בכל אופן יש שליחות לקטן, והאפשרות לגיור קטן היה גם היא דין מדרבנן.
מהו דתימא עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה, דהא קיימא לן דעבד ודאי בהפקירא ניחא ליה,
עונה הגמרא כי הנחת היסוד של השאלה אינה נכונה. גיור איננה זכות אלא חובה, שהרי עבד (וגם גוי) נוח לו במצבו, בה הוא אינו מחויב למצוות התורה. לכן הייתה לנו הווא אמינא שלא ניתן יהיה לגייר קטן.
קא משמע לן דהני מילי גדול, דטעם טעם דאיסורא, אבל קטן - זכות הוא לו.
החידוש של רב הונא שהכלל ''עבד בהפקר ניחא ליה'' אינו אלא בעבד/ גוי גדול, שכבר ''טעם מהאיסורים'' ולכן נוח לו להישאר במצבו, אך קטן – זכות עבורו להיות בן ישראל, ולכן בית דין רשאים לגיירו.
הגמרא בהמשך מנסה להוכיח ממשנתנו ראיה לדינו של רב הונא, אך דוחה את ההוכחה.  
 

מהו המסר

הלימוד של רב הונא לגבי גיור קטן, מלמדנו מסר חשוב בדיני חינוך. באופן עקרוני למדנו היום כי להיות יהודי זוהי זכות, ולכן ניתן לגייר ולזכות גם קטן שאין בו דעת. על גוי גדול שכבר טעם טעמו של חטא, אנו מכילים את העיקרון של ''עבד בהפקר ניחא ליה'' ומפקיעים את הדין שניתן לגיירו ללא דעתו. משמעות הדבר, כי דברים טובים ''נעלמים'', לאחר שאדם טעם טעמו של חטא והוא כביכול ''שוכח'' שמדובר בטוב ויקר, בגלל שהחטא והיצר הרע מושכים אותו לכיוון השלילי והגרוע.
עיקרון חשוב מעין כמוהו ביחס לחינוך. כמה חשוב לשמור על ילדינו שלא יטעמו טעמו של חטא, כדי שלא יגיעו למצב של ''בהפקר ניחא ליה''. כמה חשוב לשמור עליהם לבל יראו דברים טמאים, לבל יהיו בחברתם של ילדים ''עושי רע'', לבל יטעמו טעם חטא שיפגע בליבם הטהור והנקי.
בעולם שבו ''הכול פתוח ומותר'' הדבר קשה שבעתיים. נתפלל לבורא עולם שייתן לנו כוח ויכולת לעמוד במשימה החשובה ולשמור על ילדינו לבל יאונה להם כל רע.
  
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]