מעשה טוב אופטימלי / רפי זברגר

כתובות יז ע''א

הקדמה 

הדף שלנו עוסק בין היתר באיחולים שניתן לאחל לכלה ביום חתונתה. מחלוקת בית שמאי ובית הלל הידועה, האם ניתן לכנותה ''כלה נאה וחסודה'' כשיטת בית הלל, למרות שאולי אינה כל כך נאה, או שמא אין לברך ברכות כאלו לכלה שאינה עומדת בקטגוריה זו, כשיטת בית שמאי.
בית הלל סוברים שאין זה שקר, כחששם של בית שמאי, כיוון שהיא כלה נאה וחסודה לבעלה, וזוהי כוונת המברך.
בהמשך מביאה הגמרא מנהגים שונים של חכמים כיצד לכנות וכיצד לשמח את החתן עם הכלה.
במאמר זה נדון ביחס שבין שתי מצוות חשובות המתרחשות באותה נקודה זמן, ויש להחליט איזו מצווה נדחית מפני רעותה. מדובר בהכנסת כלה ולווית המת.
 

הנושא

תנו רבנן: מעבירין את המת מלפני כלה, וזה וזה מלפני מלך ישראל.
פוסקת הברייתא כי כאשר אנשים המלווים את המת נתקלים בכלה היוצאת מבית הוריה לעבר חתונתה, הרי מצוות לווית המת נדחית מפני מצוות שמחת כלה. דבר המלמד אותנו, כמה חכמים שמים דגש על החיים ביחס לכבוד המתים!
מסיימת הברייתא כי שתי המצוות נדחות מפני כבודו של מלך ישראל. יש לתת למלך לעבור לפני ליווי הכלה, וקל וחומר לפני לווית המת (הנדחה מפני לווי הכלה).
אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני כלה, ושבחוהו חכמים.
סיפרו על המלך אגריפס שהוא נתן לכלה לעבור לפניו, למרות מה שלמדנו בברייתא, ועל מעשה זה שבחוהו חכמים.
שבחוהו, מכלל דשפיר עבד, והא אמר רב אשי: אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו - כבודו מחול, מלך שמחל על כבודו - אין כבודו מחול, דאמר מר (דברים י''ז, ט''ו) : שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא: - שתהא אימתו עליך!
מקשה הגמרא על השבח ששיבחו חכמים את מעשהו של אגריפס. מדוע יש לשבחו על מחילת כבודו של המלך, והרי למדנו מהחזרה של המילים שׂוֹם תָּשִׂים בפרשיית המלך בפרשת ראה, כי אסור למלך למחול על כבודו? אימת המלך צריכה להיות לפני כולם, וגם המלך בעצמו חייב לדאוג לכך. לא לוותר, ולא למחול על כבודו!
פרשת דרכים הואי
עונה הגמרא תשובה מעניינת: אמנם אגריפס מחל על כבודו, ונתן לכלה לעבור לפניו, אך עשה זאת באופן שאנשים לא ישימו לב שהוא נהג כך. הוא פנה לדרך אחרת, וניתן היה לחשוב כי זו הייתה הדרך שרצה ללכת בה, בלי שום קשר לכלה שעברה בדרכו. על מעשה זה שבחוהו חכמים. על הוויתור לכלה לעבור, מבלי לעשות מכך ''רעש'' גדול.
רוב העם לא היה מודע למעשה יפה זה, אך חכמים בעינם החדה הבחינו בוויתור של המלך, ושבחו אותו על כך.
 

מהו המסר

למרות שיחס אגריפס לעמו מוטל בספק, הרי שאם יש מקום לשבחו, חכמים לא היססו לעשות זאת!
מה כל כך ראוי לשבח במעשה זה? מדוע חכמים מציינים ומספרים לנו על שבח זה ששיבחוהו?
לעניות דעתי זהו "מעשה טוב אופטימלי". נעשתה פעולה חיובית וטובה, אך היא ''נעשית בסתר'' כך שרוב האנשים כלל לא שמים לב לכך, אלא רק מיעוט חכמים שאף משבחים אותו על כך.
נראה כי ניתן ללמוד ממעשה זה, כיצד לעשות טוב לאנשים אחרים ולעשות טוב באופן כללי. משתדלים שלא לתת לאדם המקבל להרגיש ''מקבל מתנה'', אלא עושים זאת בדרך לא דרך, והעיקר שהתוצאה תקרה, מבלי שהמקבל ידע על כך (מתן בסתר).
אין צורך להכריז בקולי קולות, לפרסם בכל ערוצי הפרסומת, לשלוח ברשתות חברתיות לכל מי ומי, אלא לעשות את המעשה הטוב בשקט, בצנעה ובענווה, שאפילו הנוגעים בדבר לא ירגישו בכך. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]