יחסי גומלין בין כל יושבי תבל
הרב דב קדרון
כתובות כד ע"א
בגמרא מובאת משנה ממסכת דמאי המתארת שני אנשים שיש ביניהם יחסי גומלין, אחד עושה טובה לשני במקום אחד, והשני עושה טובה לראשון במקום אחר.
הסבא מקלם (חכמה ומוסר חלק ב סימן ו) כותב שכל שני שותפים אם הם רוצים להצליח צריכים לנהוג ביחסי גומלין ביניהם, שיעשה כל אחד לחברו מלאכתו באמונה, כי אם האחד יעשה לשני דבר ברמאות חברו יעשה לו כפעלו – דבר אחר ברמאות.
בהמשך לכך הוא כותב שבעצם כל אנשי העולם הם שותפים שצריכים לנהוג בנאמנות זה כלפי זה, "זה עושה לחברו מנעלים וזה תופר לו בגדים, זה בונה לו בית וזה נוטע לו כרם, זה עושה לו מאכל וחברו עושה לו משקה". מי שמבין את זה נוהג ביושר כלפי כל אדם, יהודי או גוי, כי הצלחת השותפות תלויה ביחסי הגומלין של שני הצדדים.
כך הוא מסביר את דבריו של בן זומא (ברכות נח,א), שראה הרבה אנשים ואמר: "ברוך שברא כל אלו לשמשני", דבר שנראה לכאורה כגאווה, אבל עומק כוונתו הוא שרצה להשריש בלבו אהבת כל אדם, ללא קשר לדתו, יהודי או גוי, ולכן אמר: "כולם נבראו לשמשני, ואם כן הם שותפים שלי, ומכינים בעדי מה שאני צריך, גם אני אכין להם באהבה מה שהם צריכים. וכזה התרגל תמיד לחשוב, כדי שתושרש בלבו אהבת הבריות בין לישראל בין לנכרי, כי כולם מכינים זה לזה".
