|
דיוק וחידוש ברש"יכתובות דף יז
עמוד ארש"י ד"ה בוצינא דנהורא. על שהיה קלסתר פניו מבהיק כדאמרינן בב''ב (דף נח.) שופריה דרבי אבהו מעין שופריה דרבי יוחנן דנפקי זיהרורית מיניה כדמפרש התם: מסורת הש"ס והרחבת הדברים ופירוט הקושיות ברש"י זה הנה במסורת הש"ס כתב הרב ישעיה פיק וז"ל - ליתא הכי לא בב"ב גם בב"מ פד. קאמר להדיא טעם דלא חשיב שופריה דר' יוחנן והנה ברש"י דסנהדרין יד. ד"ה בוצינא וכו' אפשר לתקן ולומר דצ"ל מעין שופריה דיעקב אבל ברש"י דהכא שסיים דנפקי זיהרורית מיניה כדמפרש התם מצוה ליישב ולתקנו באופן אחר. ותחילה נביא את הרש"י בסנהדרין במלואו ללא תיקונים, בוצינא דנהורא. על שם שהיה גדול בנוי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב''מ ד ' פד:) שופריה דר' אבהו מעין שופריה דר' יוחנן: הנה הסוגיא בסנהדרין היא ממש כעין המובא בסוגיותינו, סמיכתו של רב זירא רב אמי ורב אסי והלכתו של רב אבהו לבית הקיסר. ואכן הן בבא מציעא המוקדמת לבבא בתרא, והן בבא בתרא נמצא מאמר זה בלשון דומה, בבא מציעא פד. והאמר מר שופריה דרב כהנא מעין שופריה דרבי אבהו שופריה דר' אבהו מעין שופריה דיעקב אבינו שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון, ובב"ב - שופריה דרב כהנא (מעין שופריה דרב שופריה דרב) מעין שופריה דרבי אבהו שופריה דר' אבהו מעין שופריה דיעקב אבינו שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון, ובחלק מכתבי היד נמצא המשך ושופריה דאדם הראשון מעין שכינה. והנה בבבא בתרא זה נאמר כעין המשך למאמר של רב בנאה, וכמובן זה לא יכול להיות שאמר זאת כפי שיובא בהמשך ולפי סדר הדורות, וכן כדרכו של רש"י היה צריך לציין את המקום הראשון שנאמר דבר זה בבא מציעא וכפי שנראה בעוד מקומות בש"ס בענין זה שרש"י מציין דווקא לפרק השוכר את הפועלים שהוא בבא מציעא המוקדם לבבא בתרא, וזה גם באופן של מראה מקום מדויק שם הפרק, לעומת כאן שמציין למסכת בבא בתרא ולא לפרק המדויק שזה מופיע פרק חזקת הבתים. ונרחיב את הנקודה הנוספת שציין המסורת הש"ס מדוע כאן אי אפשר לפטור זאת בשינוי גירסה להחליף את רבי יוחנן ביעקב אבינו, כי רש"י מסביר ענייןדנפקי זיהרורית מינה ודבר זה נאמר מפורש בבא מציעא על רב יוחנן ובחדא מחתא זה נכרך בקושיה של הגמרא מדוע רב יוחנן לא נמנה בין השופריה, וא"כ לאיזה דרך שנפנה לא נוכל לתקן, ואף לא נוכל לומר שלרש"י הייתה גירסא שרב יוחנן כתוב בין השופריה בוודאי לא בבא מציעא, ואף אם נדחוק שאולי בבא בתרא הייתה לו כזו גירסא אז מה המשיך דנפקי זיהרורית כדמפרש התם הרי זה לא מוזכר כלל בבא בתרא, הצגת מהלך סוגית הגמרא בבא מציעא אחר שנוכחנו בקושיות מיניה וביה ברש"י זה נציג תחילה את כל מהלך הסוגיה בבא מציעא, ותוך כדי הדברים נתעורר בקושיה חזקה בשורש הדברים. - א''ר יוחנן איבריה דר' ישמעאל [בר' יוסי] כחמת בת תשע קבין אמר רב פפא איבריה דרבי יוחנן כחמת בת חמשת קבין ואמרי לה בת שלשת קבין דרב פפא גופיה כי דקורי דהרפנאי, ולאחר מכן מסבירה הגמרא על יופיו של רבי יוחנן שזהרורי אור יוצאים ממנו האי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן נייתי כסא דכספא מבי סלקי ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה ונותביה בין שמשא לטולא ההוא זהרורי מעין שופריה דר' יוחנן ועל זה שואלת הגמרא - איני והאמר מר שופריה דרב כהנא מעין שופריה דרבי אבהו שופריה דר' אבהו מעין שופריה דיעקב אבינו שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון ואילו ר' יוחנן לא קא חשיב ליה, ומתרצת הגמרא - שאני ר' יוחנן דהדרת פנים לא הויא ליה, והמשך מסופר שהיה נראה כאישה - יומא חד הוה קא סחי ר' יוחנן בירדנא חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה אמר ליה חילך לאורייתא אמר ליה שופרך לנשי א''ל אי הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי קביל עליה בעי למיהדר לאתויי מאניה ולא מצי הדר אקרייה ואתנייה ושוייה גברא רבא. הקושי בהבנת שאילת הגמרא כפשוטה ולכאורה יש מקום לעיין מה השאילה הגדולה של הגמרא שנפתחת במילה "איני" כלומר זה לא נכון כי הנה מצאנו שהוא לא נמנה בין אלו שנאמר עליהם שופריה מעין כשהמקור הוא אדה"ר, ומדוע שלא נשאל מדוע משה רבינו לא נכתב כאן הרי גם נאמר עליו גם כן קירון פנים וכפי שמסביר רש"י בפסחים דף ח. ונוגה. של עתיד לצדיקים כאור של שבעת ימי בראשית יהיה: קרנים. מלשון כי קרן עור פניו (שמות לד) וזהרורין מיד הקב''ה לו לצדיק מזיו של הקב''ה ילכו זהרורין להקרין פני הצדיקים ולא יהיה אורם שוה לאורו אלא כנר בפני האבוקה: ובלשון זה מפרש רש"י גבי שופריה דרבי יוחנן (בב"מ פד.) שופרי. זיהרורי תוארו וקירון [עור] פניו:ומקור אור זה ממקור השכינה מוזכר במקום נוסף במסכת פסחים(סח.) רב חסדא רמי כתיב {ישעיה כד-כג} וחפרה הלבנה ובושה החמה וכתיב {ישעיה ל-כו} והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים לא קשיא כאן לעולם הבא כאן לימות המשיח, וברש"י בעולם הבא. וחפרה הלבנה ובושה החמה שלא יהא בעולם אלא זיו זוהר ומראה שכינה: לימות המשיח. יהיה אור הלבנה כאור החמה: וכן יוסף שהיה יפה תואר ונאמר שזיו איקונין שלו דומה ליעקב אבינו, וכן דוד המלך יפה עינים ועוד ולאו כרוכלא נילך וניזיל למנות את כל מי שנאמר עליו שהוא מכלל יופי. וא"כ מה הקושיה גדולה למה רב יוחנן לא נמנה שם, ומתוך זה נבוא לקושיה נוספת בדברי אמר מר שופריה דרב כהנא וכו' שנציגה מיד אחרי הבאת מהלך הסוגיא בבא בתרא שמופיע בו מאמר זה. מהלך הסוגיא בבא בתרא הגמרא מספרת על התנא ר' בנאה שהיה מסמן מערות קבור והגיע למערת המכפילה ונכנס וראה את אברהם ושרה ואחר כך רצה להיכנס לקברו של אדם הראשון ויצתה בת קול ואמרה נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה אל תסתכל ממשיכה הגמרא שהיה מוכרח להיכנס בשביל למדוד מבפנים כדי לסמן מבחוץ ומספר רב בנאה בלשון זה - אמר רב בנאה נסתכלתי בשני עקיביו ודומים לשני גלגלי חמה הכל בפני שרה כקוף בפני אדם שרה בפני חוה כקוף בפני אדם חוה בפני אדם כקוף בפני אדם אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם שופריה דרב כהנא וכו' , והנה נתבונן כאן בדברי הרשב"ם נכדו של רש"י שלמד הרבה מזקנו, בדמות דיוקני. יעקב דאמרינן בסמוך שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון: בדיוקני עצמה. דהיינו אדם הראשון דכתיב ביה (בראשית א) בצלם אלהים ברא אותו: שופריה דר' אבהו מעין שופריה דיעקב. ובהשוכר את הפועלים פריך וליחשוב נמי ר' יוחנן ומשני הדרת פנים לא הויא ליה: נראה בדבריו כמה דיוקים שבהמשך יארגו במהלך הבנת כל העניין, מסביר הרשב"ם שהבת קול מדברת על דמות דיוקני זה יעקב ולכאורה מפורשות בגמרא לא נאמר שראה את יעקב אבינו אלא את אברהם, והרשב"ם מבסס את דבריו על סמך ההמשר "דאמרינן" שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדה"ר, וא"כ גם להרשב"ם ברור שלא רב בנאה בעצמו אמר את סדרת השופריה, כי לא כתב "דאמר" כפי שבגמרא זה נראה בכל זאת המשך אחד, עוד מדוע ציין שבהשוכר את הפועלים הגמרא שואלת וליחשוב נמי ר' יוחנן ומשני וכו', מה נצרך לעורר שאילה זו כאן, בפרט שזה לא היה בדיוק השאילה, אלא הגמרא שאלה בלשון "איני" "ואילו רבי יוחנן לא קחשיב, מפני שהזכירו את יופיו של רב יוחנן לכן שאלו, ולא כשאילה שיחשיבו את רבי יוחנן, שאם כך הייתה השאילה אולי היה מקום לציין זאת גם כאן, ולמעשה כאן זה בבחינת רב יוחנן מאן דכר שמיה. השאילה החזקה הנוספת בענין זה וכאן נשלים את חובינו בשאילת השאילות מה הפירוש של בחירת ארבעה אישים הללו שאחד דומה מעין השני, רב כהנא, רב אבהו, יעקב אבינו, אדם הראשון, שניים הראשונים רב כהנה (תלמידו של רב בבל ואח"כ למד תורה מרב יוחנן בא"י ומחבר פסיקתא דרב כהנא) בן דורו של רב אבהו, ומכאן דילוג על פני דורות רבים עד יעקב אבינו ואדם הראשון מה הפירוש בזה, וליתר חידוד וגרמא שהרי שאילה טובה היא חצי תשובה, דלכאורה לומר שרב כהנה דומה לרב אבהו זה דבר שכל אחד יכול לראות, אבל מי הוא זה שאמר שרב אבהו דומה ליעקב אבינו, ואמנם לומר שיעקב אבינו דומה לאדם הראשון את זה יכול לומר רב בנאה שראה את יעקב אבינו ומתוך עדות הבת קול ידע לומר דבר זה, על צורת אדם הראשון, אבל הוא רב בנאה שהיה בסוף תקופת התנאים מופיע בברייתות, במדרש ובספרי, אף שמופיע בגמרא ודבריו כעין לשון אמוראים הרי היה ממש על הגבול בין לבין, ולא יכל לראות את רב אבהו דור שלישי לאמוראים. רבי יוחנן הבריח התיכון החוליה הנסתרת הנה הציר והיסוד העיקרי עליו יסוב ויעמוד הבנין בניין הדורות והעברת אור התורה, הלה הוא רבי יוחנן שהוא למעשה החוליה הנסתרת במבט ראשון שטחי, אבל במבט שני ומעמיק נראה כמה היא גלויה ומתנוצצת חוליה זהב זו הנמצאת בין רב אבהו ליעקב אבינו, וכביכול כתוב כאן מפורש שופריה דרב אבהו כשופרי דרב יוחנן ושופריה דרב יוחנן כשופריה דיעקב אבינו. ראשית הדברים נתבונן תחילה בסוגייתינו בכתובות המדברת בעניינם של ארבעה מתלמידי רבי יוחנן והמעשה הראשון ברבי זירא ששיבחוהו בעת שסמכוהו והעלוהו לגדולה בעניין מסירת התורה, ואמרו לא כחל ולא שרק ולא פירכוס אלא יעלת חן, כפי השבח שמשבחים לכלה, והכוונה כמובן ברוחניות אבל מעלה חן כעין הנאמר חכמת אדם תאיר פניו והן חן של קדושה כנאמר ביוסף הצדיק, לאחר מכן מובא מעשה נוסף בעניין סמיכתם של רב אמי ורב אסי גם הם תלמידי רבי יוחנן, והשבח שאומרים להם כמו אלו ראויים לסמיכה, ואח"כ המעשה ברבי אבהו שכולם הכירו בגדלותו ואפילו נשי בית הקיסר, והלה הוא היה גדול תלמידיו של רבי יוחנן שמסרו והפיצו את תורתו של רבי יוחנן, מאות מאמרים שאמר רב אבהו משמו של רב יוחנן. על הדמיון בין רבי אבהו לרבי יוחנן מצאנו בכמה מקומות וגם במסכתינו בדף סב ע"א כי אתא רבין אמר כגון מפנקי דמערבא ר' אבהו הוה קאי בי באני הוו סמכי ליה תרי עבדי איפחית בי באני מתותיה איתרמי לי' עמודא סליק ואסקינהו ר' יוחנן הוה קסליק בדרגא הוו סמכי ליה רב אמי ורב אסי איפחתא דרגא תותיה סליק ואסקינהו אמרי ליה רבנן וכי מאחר דהכי למה ליה למיסמכיה אמר להו א''כ מה אניח לעת זקנה, וברש"י - מפנקי דמערבא. בני ארץ ישראל מעונגים במאכל ומשתה לכך הם בריאים ובעלי כח לתשמיש: איפחית בי באני. תחת המרחצאות יש חלל שהמים נופלים שם: אסקינהו. העלה את העבדים בידו אחת ובשניה היה מטפס ועולה בעמוד: מאחר דהכי. שבעל כח אתה: אם כן. שאתיש את כחי ולא יסמכוני: מה אניח. כח בעצמי להשתמש בו לעת זקנה:והן הן הדברים שגם בבא מציעא הסוגיא נפתחת בעניין זה של איבריה וכו'. במסכת עבודה זרה כח ע"א - דרבי יוחנן רופא מומחה הוה דרבי אבהו נמי רופא מומחה הוה. וא"כ מתוך הדברים עולה שבוודאי היה דמיון בין רבי אבהו לרבו רבי יוחנן וכפי שנאמר בעיקב אבינו שלימד את בנו יוסף שהיו דומים, והוא לכאורה מעיד על קשר יותר שעוזר למסירת התורה וכפי שהובא באריכות במאמר על רבי עקיבא - חוץ מן הקרח הזה. עוד פעמיים בתלמוד ירושלמי נראה את החביבות והקשר ובעניין זה ממש של הפנים המאיר וכדברי רש"י בכתובות קלסתר פניו מבהיק, וכך איתא בשקלים (דף ח:) ובשבת (ח ז) - ר' אבהו אתי לטבריא חמוניה תלמידוי דר' יוחנן אפוי נהורין אמרון תלמידים לרבי יוחנן אשכח רבי אבהו סימא אתא לגביה אמר ליה מאי אורייתא חדתא שמעת א''ל תוספתא עתיקא קרא עליה חכמת אדם תאיר פניו, (תרגום - ר' אבהו בא לטבריה ראו אותו התלמידים של ר' יוחנן שפניו מהירים אמרו התלמידים לר' יוחנן שר' אבהו מצא אוצר , כשהגיע ר' אבהו לר' יוחנן מה תורה וחידוש בה שמעת אמר לו שהוא קיבל תוספתא ישנה אמר ר' יוחנן עליו חכמת אדם וכו'). ומכאן במסילה נהלוך ונחזור לפרק השוכר את הפועלים בבא מציעא נאמר בגמרא על חוזקם של כמה תנאים ואמוראים ביניהם רבי יוחנן שזה גם כן מתקשר לנאמר (בכתובות סב) חוזק זה הוא בכח ההולדה והוא ברוחניות כח ההולדה של תורה להוליד תלמידים, להוסיף תורה וכל עניני היופי והזיהרורין וקרני משה הכל אחד, שכלים אלו משמשים להעברת התורה ואכן רב יוחנן מעביר לנו את התלמוד הירושלמי, הגמרא אחר שמדברת על הנקודה הזו שואלת לפיכך אי יכול להיות שבמאמר השופריה הפותח ברב כהנא הדומה לרב אבהו שניהם תלמידים של רב יוחנן איך יכול להיות שרב יוחנן עצמו לא שם, והרי שורשו של מאמר זה נעוץ בדברי של רב בנאה, שהוא רבו של רב יוחנן, וכפי שכבר נראה במסכת בבא בתרא, שאחר שמובא שם מאמר של רב יוחנן בשם רב בנאה, מובא בעיה ששאל רב יוחנן את רב בנאה וז"לבעא מיניה ר' יוחנן מרבי בנאה חלוק של ת''ח כיצד כל שאין בשרו נראה מתחתיו טלית של ת''ח כיצד כל שאין חלוקו נראה מתחתיו טפח, ובהמשך נראה שיש קשר עניני לשאילה זו עם המהלך של יופיו של רב יוחנן, וכדברי הרש"בם על הקשר בין רצף המאמרים שרב יוחנן מזכיר את רב בנאה, והמשך הסיפור של סימון הקברים, בעא מיניה ר' יוחנן מרבי בנאה. שמעתין דרבי בנאה קחשיב ואזיל אגב גררא דהך דלעיל: ועל כן הגמרא מתרצת שיש סיבה צדדית למה רב יוחנן לא בתוך הרשימה כי הוא היה דומה ולא דומה כי לא היה לו הדרת פנים וכדברי רש"י שלא היה לו זקן, ועיין במהרש"א שם החולק על רש"י ומחלק בין יפה תאר ליפה מראה, ונסמך על דברי רש"י עה"פ ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה (בראשית כט) תאר. הוא צורת הפרצוף, לשון יתארהו בשרד (ישעיה מד, יג.), קונפ"אס בלע"ז (צירקעל): מראה. הוא זיו קלסתר: כי כפי שנראה ברש"י במקום אחר שכותב על רב יוחנן שהיה יפה תאר, ואולי אפשר שיפה תואר הוא בתואר הפנים והגוף, והמראה הוא בשיער כפי שנראה קצת מרש"י עה"פ ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה, שהיה מסלסל בשערו, ובזה יובן גם מדוע ציין הרשב"ם שהגמרא בהשוכר את הפעלים שואלת וכו' ולמעשה הרשב"ם הציג את השאילה בנוסח שהייתה אמורה להישאל בבא בתרא במקום זה, דאף שלא הזכירו את רבי יוחנן ובעניין יופיו כלל וכלל לא, בכל זאת יש מקום עדיין לשאול, מדוע רב יוחנן לא כאן בין הארבעה שמצוין עליהם הדמיון מעין אחד לשני. למעשה כאן המקום להניח את הגילוי סימא מצאנו מדרשא עתיקתא, הלה היא פסיקתא דרב כהנא המדרש הראשון שנתלקט על ידי אמוראים אחר המדרש רבה שנתלקט מדברי התנאים, וכך נאמר בפסיקתא דרב כהנא (ה"ה אותו רב כהנא תלמידו של רב בבבל ותלמידו של רב יוחנן בא"י כפי הסיפור הידוע בבא קמא (קיז.:) יתיב רב כהנא קמיה דרב שמטיה לקועיה מיניה קרי רב עילויה (ישעיהו נא, כ) בניך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר מה תוא זה כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים אין מרחמין עליו א"ל רב כהנא עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים והשתא איכא יוונאי דקפדו אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין קום סק לארעא דישראל וקביל עלך דלא תקשי לרבי יוחנן שבע שנין אזיל אשכחיה לריש לקיש דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן אמר להו ריש לקיש היכא אמרו ליה אמאי אמר להו האי קושיא והאי קושיא והאי פירוקא והאי פירוקא אמרו ליה לריש לקיש אזל ריש לקיש א"ל לרבי יוחנן ארי עלה מבבל לעיין מר במתיבתא דלמחר למחר אותבוה בדרא קמא קמיה דר' יוחנן אמר שמעתתא ולא אקשי שמעתתא ולא אקשי אנחתיה אחורי שבע דרי עד דאותביה בדרא בתרא א"ל רבי יוחנן לר"ש בן לקיש ארי שאמרת נעשה שועל אמר יהא רעוא דהני שבע דרי להוו חילוף שבע שנין דאמר לי רב קם אכרעיה א"ל נהדר מר ברישא אמר שמעתתא ואקשי אוקמיה בדרא קמא אמר שמעתתא ואקשי ר' יוחנן הוה יתיב אשבע בסתרקי שלפי ליה חדא בסתרקא מתותיה אמר שמעתתא ואקשי ליה עד דשלפי ליה כולהו בסתרקי מתותיה עד דיתיב על ארעא רבי יוחנן גברא סבא הוה ומסרחי גביניה אמר להו דלו לי עיני ואחזייה דלו ליה במכחלתא דכספא חזא דפרטיה שפוותיה סבר אחוך קמחייך ביה חלש דעתיה ונח נפשיה למחר אמר להו רבי יוחנן לרבנן חזיתו לבבלאה היכי עביד אמרו ליה דרכיה הכי על לגבי מערתא חזא דהוה הדרא ליה עכנא א"ל עכנא עכנא פתח פומיך ויכנס הרב אצל תלמיד ולא פתח יכנס חבר אצל חבר ולא פתח יכנס תלמיד אצל הרב פתח ליה בעא רחמי ואוקמיה א"ל אי הוה ידענא דדרכיה דמר הכי לא חלשא דעתי השתא ליתי מר בהדן א"ל אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזילנא ואי לא לא אזילנא הואיל וחליף שעתא חליף תייריה אוקמיה שייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה היינו דאמר ר' יוחנן דילכון אמרי דילהון היא:- נשוב אל פרט ממעשה זה בהמשך בהנחת קישוטי הבנין) (פרשת בשלח יג) - ר' יוחנן הוה יתיב דרש כיצד היו המים עשויין לישר' כחומה. דרש ר' יוחנן כאילין קנקילייא. אדיקת שרח בת אשר ואמרת תמן הוינא ולא הוון אלא כאילין אמפומטאוביאורו -רבי יוחנן היה יושב ודורש בטבריה, כיצד היו המים עשויים כחומה בקריעת ים סוף, כמו לבנים שיש בחומה. קפצה שרח בת אשר ואמרה לרבי יוחנן, הרי אני הייתי שם והחומה לא היתה כמו לבנים אלא שקופים כזכוכית. והנה הדברים מחוורים כשמלה, רב בנאה הוא רואה את יעקב אבינו, הוא שומע הבת קול על פתח המערה של אדם הראשון, ויודע שיעקב אבינו דומה לאדם הראשון, ומאותו בת קול גם מבין את צורת השכינה כביכול, הוא גם רואה את רבי יוחנן תלמידו ויכול להגיד על הדמיון הנ"ל אלא שהוא אומר את החלק הסופי של המאמר בתוספת שלבסוף במאמר הכללי אינה מופיעה בגלל השניים הנוספים רב כהנא רב אבהו, ולפיכך רבי יוחנן נחרג מהקבוצה כי לא היה לו זקן. וכך יתכן שאמר רב בנאה שופרי דרבי יוחנן כעין שופריה דיעקב אבינו שופריה דיעקב אבינו ע"ה מעין שופריה דאדם הראשון ואדם הראשון מעין שכינה (הסוף נמצא בגירסאות כתב היד) אבל כפי שציין הרשב"ם על מאמר זה בלשון "אמרינן" יש יותר מאומר אחד, והאומר השני היא אומרת - סרח בת אשר המופיע בבית מדרשו של רבי יוחנן, היא כמובן ראתה גם את יעקב אבינו ורואה עכשיו את שני תלמידיו של רבי יוחנן, רב כהנא ורב אבהו, ורואה את נקודת הדמיון ביניהם ששורשו ביופי של רבם רבי יוחנן וביעקב אבינו ע"ה, רעיון זה שאחד ראה את השני וכך למעשה מקפלים עולם על ידי נקודת המעין, מצאנו גם כן בקיפול על ידי חיים, בבבא בתרא (קכא :) תנו רבנן שבעה קפלו את כל העולם כולו מתושלח ראה אדם שם ראה מתושלח יעקב ראה את שם עמרם ראה את יעקב אחיה השילוני ראה את עמרם אליהו ראה את אחיה השילוני ועדיין קיים, והנה פלא בתוספות הלא הם גם כן נכדיו של רש"י וספגו את הידיעות מבית מדרשו, וכנראה בשל כך נתעוררו לומר בד"ה שבעה קפלו כל העולם. האי תנא סבר דאליהו לא הוה פנחס דאי הוה פנחס בבציר משבעה הוה מצי לאשכוחי דיאיר ראה יעקב וראה פנחס וסבר נמי האי תנא דסרח בת אשר אינה חיה לעולם: וראיה בסבירות נוספת נביא שאולי זה הסיבה שנקראת פסיקתא דרב כהנא ע"ש אותו המאורע והוא רב כהנא קיבץ את המאמרים ובתוך הדברים שיבץ שלשה דברים ממש הקשורים ומסובבים את עניין זה (ד) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו וג' (קהלת ח:א). מי כהחכם, זה הקב"ה דכת' ביה י"י בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ג:יט). ומי יודע פשר דבר, שפרש התורה לישר'. חכמת אדם תאיר פניו (קהלת שם), א"ר יודן גדול כוחן של נביאים שהן מדמים דמות גבורה של מעלה לדמות אדם, ואשמע קול אדם בין אולי (דניאל ח:טז). א"ר יודה בי רבי סימון ואית קריי חורן מחוור יתיר מן הדן, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם (יחזקאל א:כו). ועוז פניו ישונה (קהלת ח:א), שהוא משתנה ממידת הדין למידת הרחמים על ישראל. ד"א מי כהחכם (קהלת ח:א), זה אדם הראשון, דכת' אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יופי (יחזקאל כח:יב). ומי יודע פשר דבר (קהלת שם), שפרש שמות לכל, ויקרא האדם שמות וג' (בראשית ב:כ). חכמת אדם תאיר פניו (קהלת שם), ר' לוי בשם ר' שמע' בן מנס' תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה. ואל תתמה, בנוהג שבעולם אדם עושה לו שני דיסקרין, אחד לו ואחד לבן ביתו, שלמי הוא עושה נאה לא שלו, כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה, וגלגל חמה נברא לתשמישן של בריות, לא כל שכן יהי תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה. ומה אם תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. בהמשך : ר' אבהו אזל לקסרי ואתא מתמן אפוי נהירן, חמונה תלמידיה סלקון ואמרין לר' יוחנן, הרי ר' אבהו אשכח סימא. אמר לון ולמה, אמרין ליה דאפוי נהורן. אמר לון ודלמה אוריה חדתא שמע. סלק לגבה, אמ' ליה מה אוריה חדתא שמעתא, א' ליה תוספתא עתיקתא אמרת, וקרא עליו חכמת אדם תאיר פניו. [יג] ר' יוחנן הוה יתיב דרש כיצד היו המים עשויין לישר' כחומה. דרש ר' יוחנן כאילין קנקילייא. אדיקת שרח בת אשר ואמרת תמן הוינא ולא הוון אלא כאילין אמפומטא. ר' יוחנן הוה יתיב דרש כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי יריכו וגו' (בראשית מו:כו), ויוסף ושני בניו, והא אינון חסירין חדא, ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא זו יוכבד שנולדה על פילי מצרים. ויש אומ' סרח בת אשר השלימה מניינן של יש', אנכי שלומי אמוני ישראל (שמואל ב' כ:יט), אני השלמתי מיניינן של ישר', אני השלמתי נאמן לנאמן. א"ר תנחום בר' חנילאי הקב"ה נכנס עמהם בכבודו. ומה טעמא, הוא תהלתך והוא אלהיך (דברים י:כא), מה כת' בתריה בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (שם כב). אחר שזכינו לכל זאת נחזור שוב לדקדוק הלשון ברש"י והדרך בה ציין מראה מקום וציטט מהגמרא, תושלם היריעה בעוד חיזוקי ראיות לתשלום הדבר.
וכך נאמר ברש"י ר' יוחנן. אדם יפה תואר היה דאמרי' בהשוכר את הפועלים (דף פד.) שופריה דר' אבהו מעין שופריה וכו': עולי עין. מסולקין מן העין שאינה שולטת בהן:שוב הקשר בין רב יוחנן ליעקב אבינו בדמיון ליוסף, ועל כך יעיד הלשון אדם יפה תואר כנאמר בלשון זה על יוסף (בראשית לט ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה: וגולת הכותרת בהמשך רש"י שמצטט כביכול מהשוכר את הפועלים על יופיו של רב יוחנן, שופריה ד' אבהו וכו', וכי זה מה שרש"י מצא לציין מהגמרא שם בעניין יופיו של רב יוחנן, דהיה יכול לנקוט כדנפקיא זיהרורין מינה או לסתום כפי מה שרש"י ציין בדף ה: ויותר תמוה רב אבהו מאן דכר שמיה, אלא הן הן הדברים כאן שיושב רבי יוחנן על שערי טבילה כדי שהנולדים יהיו דומים לו וממילא גם בתורה יהיה כך וע,כ רש,י דקדק להעתי התיבו שופריה דר' אבהו מעין, כי זה הכוונה העמוקה של הדמיון בין רב לתלמיד כדי שיקבל תורה מפיו וכפי שרש"י כותב עה"פ (בראשית לז ג)וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים: בן זקנים. שנולד לו לעת זקנתו. ואונקלוס תרגם. בר חכים הוא ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו. דבר אחר, שהיה זיו איקונין שלו דומה לו: ובתוספת אפשר שרק במסכת ברכות יכול רש"י לנקוט התיבות יפה תאר ולא בסנהדרין שכתב על ר' אבהו גדול בנוי, כי הצירוף יפה תואר נאמר בסנהדרין הרבה פעמים לגנאי אשת יפת תואר, אבל בברכות נאמר בדף נז. הרואה זיתים בחלום זוטרי פרי ורבי וקאי עסקיה כזיתים וה''מ פרי אבל אילני הויין ליה בנים מרובין שנאמר {תהילים קכח-ג} בניך כשתילי זיתים וגו' איכא דאמרי הרואה זית בחלום שם טוב יוצא לו שנאמר {ירמיה יא-טז} זית רענן יפה פרי תואר קרא י''י שמך, והן הן הדברים הנרמזים לבנים הנולדים ולרב יוחנן המלא בחכמה הניכר בתואר פניו, ואפשר שגם דבר זה היכולת של רבי יוחנן שעל ידי הסתכלות בו יהיו דומים לו מונח ברמז בדברי רב פפא בב"מ על אברו של רבי יוחנן. סיכום הדברים, והשתלשלות היופי והזיהרורין כפי הנראה, השכינה הדרגה הכי גבוהה של זהרורין והאדם הוא כנר (בוצינא) בפני האבוקה(פסחים ח)ובכל זאת אדם הראשון עקיביו דומים לגלגל חמה (בב"ה נח) (ובפסיקתא) תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, וכל שכן כל גופו ופניו, ואלו הם הניצוצות והזיהרודים כזהרי חמה, יעקב אבינו דומה לו כבחינת ידו אוחזת בעקב, שגם פניו החקוקים בכסא הכבוד וידיו היו מאירים מעין עקיבו של אדה"ר, רב יוחנן מעין יעקב אבינו אולי רק ידיו ובשרו מבהיקים בזהרורין אבל לא בתואר הפנים שהיה יפה אבל אינו מאיר שם, או גם שבזקנותו הוסתרו פניו על ידי גביני עיניו, וכן שלא היה לו זקן, ר' אבהו רק קלסתר פניו היה מאיר, ויתכן שרב כהנה רק בפיו היה מאיר וזה היה הסיבה שכוחו בפיו והיה שואל שאלות כפי מאי דאמרינן בב"ק קיז, ואולי רמוז בפסוק שהובא בפסיקתא לעיל ועוז פניו ישונא.מסירת התורה גם כן מתבטאת בשלושה ענינים אלו, פנים יד פה, כמאמר המדרש (ב"ר א' י"א) מעשה היה ביום סגריר, ולא נכנסו חכמים לבית הוועד, והיה שם תינוקת ואמרו בואו ונעשה בית הוועד, אמרו מה טעם כתיב מ"ם מ"ם, נו"ן נו"ן, צד"י צד"י, פ"א פ"א, כ"ף כ"ף. אלא מממאמר למאמר, ומנאמן לנאמן, ומצדיק לצדיק, מפה לפה, מכף לכף. ממאמר למאמר, ממאמר של הקב"ה למאמר של משה. מנאמן לנאמן, מהקב"ה שנקרא אל מלך נאמן, למשה שנקרא נאמן, דכתיב (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא. מצדיק לצדיק, מהקב"ה שנקרא צדיק, דכתיב (תהלים קמה יז) צדיק ה' בכל דרכיו, למשה שנקרא צדיק, דכתיב (דברים לג כא) צדקת ה' עשה. מפה לפה, מפיו של הקב"ה לפיו של משה. מכף לכף, מכף ידו של הקב"ה לכף ידו של משה וכו', וכן נאמר בתורה (דברים ה ד) פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְהֹוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: |