מדוע פטורה נשואה מכיבוד או"א?
הרב דב קדרון
כתובות לט ע"א
בגמרא נאמר שנישואין מוציאים את הבת מרשות אביה, ומפרש ר"י (מובא בתוספות ד"ה הואיל) שלפני הנישואין מעשי ידיה שייכים לאביה, ולאחר מכן לבעלה, והיא משועבדת לו למלאכה, ומשום כך גם נאמר (קדושין ל,ב) שלאחר הנישואין אשה פטורה ממצוות כיבוד אב ואם, כי רשות אחרים, כלומר בעלה, עליה.
תוספות וראשונים אחרים מקשים על כך, שהרי מעשי ידיה של האשה אינם שייכים לבעלה מן התורה, אלא זוהי תקנת חכמים, ולא ייתכן שזהו המקור לפטור אותה ממצוות כיבוד אב ואם, שהיא מצווה מן התורה.
משום כך מפרשים תוספות (קדושין שם, ועוד ראשונים) שהסיבה שאשה נשואה פטורה ממצוות כיבוד אב ואם היא מפני שבדרך כלל אינה מצויה אצל אביה אלא אצל בעלה, ואינה יכולה לשמש את אביה. יש שביארו (ר"י פרלא לרס"ג עשה יד דף קכ) שמכיוון שזוהי דרך העולם, שהאשה עוברת לגור אצל בעלה, פטרה אותה התורה ממצוות כיבוד אב ואם, כי דיני התורה ניתנו על פי דרך העולם (כפי שכותבים תוספות גיטין מז,ב ד"ה ולביתך).
ההבדל בין שתי הסברות הוא שלפי הסברה השנייה, הפטור של האשה מכיבוד אב ואם חל רק כשהיא בבית בעלה, שזהו מקום מגוריה, ואינה חייבת ללכת לבית אביה לשמשו, אבל אם נמצאים האיש והאשה בבית ההורים של האשה, חייבת היא בכבוד אב ואם, ואילו לטעם הראשון פטורה אף כאשר היא נמצאת בבית הוריה, כי הפטור נובע מהשעבוד, ועדיין משועבדת היא לבעלה.
