דיוק וחידוש ברש"י

נידה ז

עמוד ב

רש"י ד"ה שמותי. לשון שמתא שהרי ברכוהו כדאמרינן בהזהב (ב''מ דף נט:) הלכך לא עבדינן כוותיה באחרנייתא:
ובתוספות כאן ד"ה שמותי הוא. פירש''י שברכוהו וקשה דמסתמא לא היה מזכיר לשון שמתא ובמעשה גופיה דפרק הזהב (ב''מ דף נט:) אינו מזכיר אלא לשון ברכה ופירש ר''ת ורשב''ם דשמותי הוא היינו דהוה מתלמידי שמאי וכן איתא בירושלמי פרק קמא דתרומות דתנן סאה של תרומה טמאה שנפלה לתוך מאה של תרומה טהורה ב''ש אוסרין ובית הלל מתירין לאחר שהודו א''ר אליעזר תירום ותשרף מי הודה למי וקאמר ב''ש לב''ה א''ר אסי מתניתין אמרה כן לאחר שהודו אמר ר' אליעזר יתרום ותרום ותשרף ורבי אליעזר לאו שמותי הוה בתמיה וכן מפרש באלפא ביתא דרבי מכיר:
ובתוספות ראבי"ה הקשה ממה שמצינו שהניח תפילין והנמצא בנידוי אינו מניח וג"כ מסיק דשמותי ע"ש שמאי.
והנה בשבת דף קל ע"ב איתא ברש"י ד"ה שמותי הוא. ברכוהו כדאמרינן בהזהב (ב''מ דף נט:) ובתלמוד ירושלמי מפ' שמותי הוא מתלמידי שמאי היה:
וצריך להבין מדוע כאן לא כתב רש"י את הטעם השני ועוד מדוע רש"י מוסיף כאן "לשון שמתא" המחזק את קושייתם של התוספות על דבריו.
ואפשר לומר שבשבת הגמרא מביאה שתי הסברים מדוע היה קשה לחכמים שנהגו כר"א כדאיתא - אמר ר''ש בן לקיש משום ר' יהודה הנשיא פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מע''ש והביאוהו בשבת והיה הדבר קשה לחכמים היאך מניחין דברי חכמים ועושין כר''א חדא דר''א שמותי הוא ועוד יחיד ורבים הלכה כרבים, ומכך שהתירוץ שמותי בלבד לא הספיק, סבר רש"י שאולי הכוונה שמותי מתלמידי שמאי, וע"כ זה בלבד לא גורם שלא ינהגו כמותו כי שמא אין זה מדברי שמאי, ולכן הוצרכה הגמרא לטעם יחיד ורבים, משא"כ אם שמותי הוא לשון שמתא לא צריך לטעם יחיד ורבים,
עוד הפרק נקרא "רבי אליעזר דמילה" הוא הוא רבי אליעזר, וע"כ רש"י לא כתב במפורש "לשון שמתא" ולכן כתב גם את הטעם הנוסף מתלמידי שמאי, כמו כן רש"י מביא את המקור בהזהב על מנת שנראה כל המעשה שם גדולתו של רבי אליעזר,
ועוד טעם שבאותו הדף בעמוד א' איתא בגמרא תניא ר''ש בן אלעזר אומר כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות כגון עבודת כוכבים ומילה עדיין היא מוחזקת בידם וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלכות כגון תפילין עדיין היא מרופה בידם וכו', ע"כ כתב את הטעם השני כדברי הראבי"ה שראינו שהניח תפילין, ובכל זאת רש"י מביא את הטעם שמותי שברכוהו כי הרי בידו לא הייתה רפויה והניח בכל אופן שהרי יש מתרצים על ר"א איך הניח בנידוי ותירצו שכשנידוהו לא כלל את ענין התפילין שידעו שלא יוכל שלא להניחם. (ואפשר להוסיף ברמז בלשון רש"י שמותי שברכוהו, וכן הדבר הראשון שנכתב בש"ס היא המימרא של רבי אליעזר הפותחת את הש"ס במסכת ברכות מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, גם תנור של עכנאי ענינו טהרה, וזה נרמז שמותי מאמתי שמע, שברכוהו במסכת ברכות)
אבל כאן בנידה הפרק נקרא "שמאי" וממילא כאן אין זה מן הכבוד שמשתמשים בלשון שמותי שהוא הרי למעשה "לשון שמתא", ואז באותו הלשון ממש "שמותי" לקרוא כך בגלל שהוא תלמיד של שמאי ולכנות מי שהוא תלמידו המובהק ורוב תורתו ממנו כדאיתא, ולכן לא הביא רש"י הסיבה הנוספת שהוא תלמיד של שמאי ומה גם שכאן בנידה רבי אליעזר חולק על שמאי.