שינוי בהסכם גירושין בגלל אומדן?

הרב דב קדרון

כתובות מז ע"ב

תוספות (ד"ה שלא) כותבים בשם רבינו יצחק שכאשר אדם מתחייב באופן חד צדדי לתת משהו לחברו יש אומדן דעת שבנסיבות מסוימות לא חלה ההתחייבות, ולכן חתן שכתב לכלתו תוספת כתובה אין היא מקבלת את אותה תוספת אם הוא מת עוד קודם הנישואין, כי "לא כתב לה אלא על מנת לכונסה", אבל כאשר יש הסכם הדדי שנעשה בין שני צדדים, כמו קונה ומוכר, אז לא הולכים אחר אומדן הדעת של אחד הצדדים, כי רק כאשר מדובר בהתחייבות חד צדדית ניתן לומר שהמתחייב לא רצה לקחת שום סיכון, אבל כשיש שני צדדים לעיסקה – כשם שהקונה לא רצה להסתכן כך גם המוכר, ואין אומדן שיכול לבטל את העיסקה.

על פי זה פסק הרה"ג מוהר"ר אברהם שפירא זצ"ל (פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל חלק כ עמוד 8) שבהסכמי גירושין, שבדרך כלל נקבעים על סמך מו"מ ממושך של ריב ואינטרסים עצמאיים של כל אחד מבני הזוג - אי אפשר לשנות שום סעיף בהסכם על סמך אומדנא, כי לעולם אין אומדנא ששני הצדדים היו מסכימים להכניס שינוי בהסכם.

על כן הוא דחה את פסק הדין של בית הדין האזורי שרצה לפטור אב מתשלום מזונות לילדיו משום שהם התחצפו אליו, וסברו הדיינים שיש כאן אומדן דעת שלא התחייב האב בהסכם הגירושין לשלם מזונות לילדים חצופים, וקבע שאין אפשרות לפחות ממה שהתחייב, כי עליו לעמוד בהתחייבותו בכל מצב.