מעמדן הרם של נשים בהלכה

הרב דב קדרון

כתובות מח ע"א

החיובים שחייבה התורה את הבעל כלפי אשתו הם: שארה, כסותה ועונתה. יש מי שמפרש ש"שארה" אלו מזונות, שחייב הבעל לזון את אשתו, אולם לפי רוב הדעות אין חיוב המזונות מן התורה, אלא תקנת חכמים.

רש"ר הירש (שמות כא, י) כותב שמכאן יש הוכחה חשובה על מעמדה הרם של האשה בתודעת עמנו: גם בתקופות שבהן אשה הייתה תלויה לגמרי בבעלה, שיפרנס ויזון אותה, ובלעדיו לא יכלה להתקיים, לא נזקקה התורה לעשות את חיוב המזונות של הבעל כלפי אשתו להתחייבות חוקית, כשם שגם לא חייבה במפורש את האב לזון את בניו מכוח התחייבות חוקית. וכשם שמסרה התורה את גורל הבנים, בהשקט ובטח, לידי הרגש הטבעי שבלב האבות בישראל, כן מסרה את גורל הנשים, בהשקט ובטח, לרגש האהבה והכבוד של האנשים בישראל.

מעמדן הרם של הנשים מוכח גם מההלכה: "עולה עמו ואינה יורדת עמו". בין אם האשה הכניסה לבעל אלפי זהב וכסף, ובין אם נכנסה לביתו כבת קבצן שרק כסותה לעורה - אחת היא: עליו לנהוג בה לפי כבודו ומעמדו. ואם מנהגי בית אביה הם משל מעמד חברתי גבוה יותר ממעמדו, זכאית היא להמשך רמת החיים שהיא רגילה בה: "עולה עמו ואינה יורדת עמו".