על סמך מה אנו מבקשים עזרה?
הרב דב קדרון
כתובות נא ע"א
אחת מעשר ההתחייבויות של הבעל כלפי אשתו היא שאם היא תיפול בשבי הוא יפדה אותה, וכנגד זה תיקנו חכמים שהוא זכאי לקבל את פירות נכסיה.
בתקנות אחרות, כמו תקנת מזונות תחת מעשה ידיה, יכולה האשה לומר שאין היא צריכה את התקנה ואינה רוצה לקבל מזונות מבעלה ולא לתת לו את מעשה ידיה, אבל בתקנה זו לדעת רוב הראשונים לא הוא ולא היא יכולים לומר שאינם חפצים בה, הוא לא יכול לבטל את התקנה, כי היא נתקנה לטובת האשה, וגם היא לא יכולה לומר שאינה רוצה להיפדות על ידו, כי מטרת התקנה היא כדי שלא תיטמע בין הנכרים (לפי תוספות), ומלבד זאת אנו מניחים שאין דעתה גומרת למחול על פדיונה, ולא אמרה כן אלא משום שסבורה שלא תבוא לידי כך (על פי המאירי).
בספר תהלים (עט, ט) נאמר: "עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ", וביאר מהר"ם בנעט (דרשות דרוש טו על פי מה שכתב רש"י בפרשת פנחס [במדבר כו, ה] על החנוכי הפלואי), שעם ישראל נחשב כמו אשה להקב"ה, שהוא כביכול הבעל ועם ישראל אשתו, לכן יש לנו זכות להתפלל שיעזור לנו הקב"ה, כמו אשה שבעלה חייב לפדותה.
וניתן להוסיף, שכשם שהאשה לא יכולה לוותר על החיוב של הבעל לפדותה, כך גם עם ישראל לא יכול לוותר על כך, כי זו תקנה לטובתנו, ואף אם יש יחידים שאינם מעוניינים בכך, אין הם מבטאים את הרצון האמיתי של כלל העם.
