את מי אפשר לחייב לעבוד?
הרב דב קדרון
כתובות סג ע"א
תוספות (ד"ה באומר) כותבים בשם רבנו אליהו שאיש שחייב לתת מזונות לאשתו, חייב גם ללכת לעבוד כדי לקיים את התחייבותו, ואינו יכול לטעון שאין לו מקור פרנסה.
לעומת זאת לגבי לווה שחייב כסף למלווה כותב הרא"ש (בתשובה כלל עח,ב) שאינו חייב לעבוד כדי שתהיה לו אפשרות לשלם את חובו, ואין בית דין מכריחים אותו לעשות זאת.
מדוע דווקא כדי לשלם מזונות לאשתו אדם חייב לצאת ולעבוד?
נחלקו בכך רבותינו האחרונים:
הדרישה (חו"מ צט ס"ק יט) כותב שההבדל הוא בנוסח ההתחייבות. בכתובה נאמר שהבעל מתחייב לעבוד, וזהו תנאי גמור המשעבד את הבעל לכך, אבל בסתם שטרי חוב לא כותבים נוסח זה ולכן אין הלווה מחוייב לכך. כלומר מבחינה עקרונית יכול אדם להתחייב לעבוד כדי לשלם חוב, וזהו המצב בקשר למזונות אשתו.
לעומת זאת מדברי החזון איש (אהע"ז, סי' קח, י) נראה שאין תוקף להתחייבות של אדם לעבוד, כפי שדרשו חז"ל (ב"ק קטז,ב) על הפסוק (ויקרא כה, נה): "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים" – "עבדי הם ולא עבדים לעבדים" (ולכן כל פועל יכול לחזור בו, אפילו בחצי היום), ולכן אי אפשר לחייב לווה לעבוד כדי לשלם את חובו, והסיבה שבעל צריך לעבוד כדי לפרנס את אשתו היא משום תקנת חכמים שחייבו את הבעל לפרנס את אשתו, ואף לצאת ולעבוד כדי לקיים התחייבות זו.
