פת בסלו / רפי זברגר

כתובות סג ע''א-ע''ב

הקדמה 

לאחר שלמדנו על החובות של האשה לבעלה והחובות של הבעל לאשתו, דנה המשנה בדף שלנו על מקרים בהם אחד מבני הזוג אינו מקיים את התנאים, הנקרא בלשון חז''ל מורד/ת.
המורדת על בעלה - פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת, רבי יהודה אומר: שבעה טרפעיקין.
הגמרא תדון מהי הגדרת מורדת, בכל מקרה, כל זמן שהאשה עומדת במרדה פוחתים לה מדמי הכתובה (מעיקר כתובה, תוספת כתובה וגם מנכסי מילוג). כל שבוע מורידים לה מהכתובה שבעה דינרים לשבוע לפי תנא קמא, או שבעה טרפעיקין לשבוע. הגמרא תסביר גם את מחלוקתם.
עד מתי הוא פוחת? עד כנגד כתובתה, רבי יוסי אומר: לעולם הוא פוחת והולך, עד שאם תפול לה ירושה ממקום אחר גובה הימנה
האם יש גבול למשך זמן עונש של המורדת? לתנא קמא עד שהפחיתו את כל שווי הכתובה (והתוספות כדלעיל) ולפי רבי יוסי ממשיכים גם לאחר מכן, והסכומים מעבר לכתובה ייגבו מירושה שתיפול לאשה לאחר מכן.
וכן המורד על אשתו - מוסיפין על כתובתה שלשה דינרין בשבת, רבי יהודה אומר: שלשה טרפעיקין.
מסיימת המשנה וקובעת כי גם אם הבעל אינו מקיים את תנאי הכתובה נקרא מורד ונענש. גובה עונשו קטן מזה של אשה מורדת (שלשה מול חמשה, כל תנא לשיטתו) הגמרא תסביר גם נקודה זו. 
 

הנושא

מורדת ממאי?
הגמרא פותחת בהגדרת מורדת במשנה.
רב הונא אמר: מתשמיש המטה, רבי יוסי ברבי חנינא אמר: ממלאכה.
מחלוקת אמוראים: לפי רב הונא אישה מורדת היא זאת המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה, ולפי רבי יוסי בנו של רבי חנינא מדובר באשה שאינה עושה מלאכה לבעלה, אחת מחובותיה כלפי בעלה.
תנן: וכן המורד על אשתו; בשלמא למאן דאמר מתשמיש - לחיי, אלא למאן דאמר ממלאכה - מי משועבד לה?
הגמרא מקשה מהסיפא של משנתנו העוסקת בבעל המורד, ואומרת הגמרא כי ניתן להבין בעל מורד לשיטת רב הונא בכך שהבעל מסרב לקיים יחסי אישות עם אשתו, אך לפי רבי יוסי לא ברורה לגמרא במה הבעל יכול למרוד באשתו בנושא מזונות?
אין, באומר איני זן ואיני מפרנס.
עונה הגמרא שאמנם כן, גם הבעל יכול למרוד ולא לזון ולפרנס את אשתו, ובכך מפר את אחת מחובותיו כלפיה.
והאמר רב: האומר איני זן ואיני מפרנס - יוציא ויתן כתובה!
מקשה הגמרא על תירוץ זה מדברי רב שלמדנו לעיל אשר פסק כי בעל שאינו זן את אשתו חייב להוציאה ולשלם את כתובתה, אם כן, כיצד ייתכן שהמשנה מדברת על ענישת הבעל בהגדלת שווי הכתובה, כאשר בעצם הוא חייב להוציאה ולשלם את כל הכתובה.
ולאו לאמלוכי ביה בעי?
מתרצת הגמרא ואומרת, גם לשיטת רב הרי אין נתינת הגט ותשלום הכתובה נעשה באופן אוטומטי, כשהבעל אינו זן את אשתו, שואלים אותה לדעתה, ובזמן ההתייעצויות שיכולות לקחת זמן רב, הוא חייב להוסיף לשווי הכתובה כל שבוע שלשה דינרים או שלשה טרפעיקין, כל תנא לשיטתו.
מיתבי: אחת לי ארוסה ונשואה, ואפילו נדה, ואפילו חולה, ואפילו שומרת יבם; (בשלמא למאן דאמר ממלאכה - שפיר, אלא למאן דאמר מתשמיש - נדה בת תשמיש היא?
ממשיכה הגמרא להקשות מברייתא הקובעת כי מורדת היא גם במצבים הבאים: ארוסה המסרבת להינשא לבעלה, נידה וחולה כאשר המחלה אינה מונעת ממנה לקיים יחסי אישות. על כך שואלת הגמרא: אפשר להבין מורדת בשלב נידות לפי שיטת רבי יוסי שגם בנידותה חייבת לעשות מלאכה והיא אינה עושה, אך כיצד נסביר מורדת בשלב זה לשיטת רב הונא, והרי אשה אסורה בקיום יחסי אישות עם בעלה בעת נידותה.
אמר לך: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו.
עונה הגמרא בעזרת כלל שלמדנו כבר מספר פעמים ואף נחזור על כך בהמשך: כשיש לאדם ''פת בסלו'' אין הוא מצטער כל כך גם כאשר אינו אוכל את הפת, שהרי הוא יודע שאו טו טו יוכל לאכלו. אבל כאשר לאדם אין ''פת בסלו'' הרי כשאינו אוכל מצטער הוא כפל כפליים. והנמשל: אשה ''רגילה'' המעוניינת באופן כללי לקיים יחסי אישות עם בעלה, הרי בזמן הנידות צער הבעל אינו כה גדול, שהוא יודע שאו טו טו יוכל לחזור ולקיים עמה יחסי אישות. אך שאשה מורדת ואינה מעוניינת בקיום יחסי אישות עם בעלה, צער של הבעל גדול, גם בזמן נידות, כיוון שהוא מודע לכך, שגם אחרי נידותה לא תרצה לקיים עמו יחסי אישות. לכן מרידתה חלה גם בזמן נידותה. 
 

מהו המסר

הכלל ''אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו'' חשוב מאוד במישורים אחרים בחיים.
נתחיל באותו נושא של הגמרא. כשיש "מריבה וכעסים מקומיים'' בין בני הזוג, אבל בדרך כלל הם חיים בטוב ובקשר יפה ביניהם, הרי מצבם מוגדר כמי ש"יש להם פת בסלם", ולכן גם בזמן המריבה והכעסים אין זה כל כך נורא. הם יודעים ומודעים שיצליחו בכוחות משותפים לסגור את הנושא ולחזור ולחיות חיים טובים ומאושרים (עד המריבה הבאה, שגם היא לא תהיה כל כך קשה...).
עיקרון זה שייך בכל מערכות יחסים, וכמובן גם בין הורים לילדים. כאשר הילד מרגיש את אהבתם של הוריו כלפיו, והם רוצים בעל מאודם בטובתו ובהצלחתו, הרי שגם אם יש מריבה וכעסים ביניהם בזמן נתון, ''האהבה מרחפת עליהם'', בתוך תוכו הוא מבין ומכיר ומרגיש את גודל אהבתם אליו.
ובדברים יותר קטנים: כאשר ילד מבקש ממתק והורה מסרב אך אומר לו ש"יש לנו ארגז הפתעות'' ובבוא העת המתאים הוא יזכה לקבל משם, הרי שהילד מרגיש ''ממתק בסלו'' וזה ''מרגיע'' אותו. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]