גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שלג מדור "עלי הדף"
מסכת כתובות
דף סד ע"ב
האם ירד מן שיעור עומר לגלגולת גם לנשים ותינוקות?
שנינו במשנה (סד, ב): "המשרה את אשתו על ידי שליש, לא יפחות לה משני קבין חטין". הדברים מוסבים לגבי חובת מזונות שיש על הבעל לתת לאשתו, ובאם האשה אינה דרה עמו, אלא הוא נותן לה מזונותיה בבית האפטרופוס ואינה מתגלגלת עמו (עי' רש"י), לא יפחות לה מזונות בשיעור של שני קבים חטים, שיעור שיספיק לה לכדי הסעודות במשך שבוע שלם. ובהמשך הגמרא מבואר, שכלפי עירובי תחומין נחלקו רבי שמעון ורבי יוחנן בן ברוקא בשיעור סעודה, דלרבי יוחנן יש בקב אחד שיעור שמונה סעודות, ובשני קבים - שיעור שש עשרה סעודות, ושיעור זה של שני קבים כולל גם אוכל הניתן לאשה לצורך אורחים, ושיעור סעודה אחת לאורח, וחמש עשרה סעודות לצורך האשה, שנים לכל יום, ושלשה סעודות לשבת. ולרבי חידקא - שחובה לאכול ארבע סעודות בשבת - כל השש עשרה סעודות הן לצורך האשה, ואין נותנין לה לצורך אורחים. ואילו לרבי שמעון יש בקב אחד שיעור תשע סעודות, ובשני קבים כשיעור שמונה עשרה סעודות, וחמש עשרה סעודות הן לצורך האשה, כולל גם לסעודה שלישית בשבת, ושיעור שלש סעודות הנותר הוא לצורך אורחים, ולרבי חידקא נותנין שש עשרה סעודות לצורך האשה – גם עבור סעודה הרביעית בשבת, ושיעור שתי סעודות עבור אורחים, ולכן חובה לכלכלה בשני קבים של חטים.
ב'שיטה מקובצת' מביא מדברי הראשונים סתירה לשיעור סעודה המפורש בסוגיין, וז"ל: "והקשו רבני צרפת ז"ל, היאך אפשר שבזה השיעור יספיק לה, דהא אמרינן בפרק כיצד משתתפין (עירובין פג.) 'תנו רבנן, 'ראשית עריסותיכם' (במדבר טו, כ) - כדי עיסתכם, כדי עיסת מדבר, מכאן אמרו כל האוכל במדה זו הרי זה ברוך ומבורך, פחות מזה הרי זה מקולקל במעיו', הנה שעל האוכל פחות מעומר ביום, אמרו שהוא מקולקל במעיו, והעומר הוא שני קבין פחות חומש", ולכאורה זה סותר להאמור בסוגיין, שבשני קבים יש שיעור תשע עשרה סעודות לרבי שמעון ושש עשרה סעודות לרבי יוחנן. וביישוב הדברים כותב בהמשך: "ואומרים שנוכל לתרץ, דהני מילי בלא לפתן, אבל הכא שנותנין לה שאר דברים אינה אוכלת כל כך לחם, ועוד, דנשים מתוך שאינם עוסקים במלאכה כמו האיש אינן אוכלות כל כך".
עוד מביא שם: "וזה לשון ה"ר ישעיה מטראני ז"ל, אי קשיא, היאך יספיקו לה שני קבין בשבוע, והרי העומר היה מאכל כל איש ואיש ליום, שנמצא שתי סעודות לעומר, והעומר הוא מ"ג ביצים וחומש ביצה קרוב לשני קבין, ששני קבין הן מ"ח ביצים, מצאתי ששאלה זו נשאלה לרב שר שלום גאון זצוק"ל, והשיב, כל מדות חכמים כך הם, כל דבר ודבר נתנו בו שיעור למטה ושיעור למעלה כו', אף כאן לענין המשרה את אשתו זהו שיעור קטן למטה כדי קיום נשמה, ולא לכל אדם פוסקין כך, אלא לעני, שכך שנינו (-בהמשך משנתנו) 'במה דברים אמורים, בעני שבישראל, אבל במכובד הכל לפי כבודו', ועד כמה עד שבעה רבעים ועוד (-ליום), שהם מ"ג ביצים וחומש ביצה" (ראה תורי"ד ב"ב ט.).
בשו"ת 'נודע ביהודה' (או"ח מהדו"ק סי' לז) מובאת תשובה שלימה מאת הג"ר זאב וואלף אלעסקער זצ"ל מעיר בראד בעל מחבר ספר 'חדושי וכללות הרז"ה', שדן בארוכה אודות סתירה זו, והעיר לגבי "התירוץ השני שתירצו דאשה אוכלת פחות מאיש, קשיא לן טובא, והלא כתיב (שמות טז, טז) 'עומר לגלגולת מספר נפשותיכם איש לאשר באהלו תקחו', דמשמע ודאי אפילו נשים, ועוד דבמדבר גם האנשים לא היו עושין מלאכה, כמו שאמרו (תנחומא בשלח כ) 'לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן', שלא היו צריכין למלאכה, ואעפ"כ היו צריכין עומר לגלגולת... ועוד מפורש בגמ' שלא כדבריהם ביומא דף ע"ה ע"א, דאיתא שם 'אשה שסרחה על בעלה אם נמצא עומרה בבית אביה בידוע שהיא סרחה עליו, ואם נמצא עומרה בבית בעלה בידוע שהוא סרח עליה', הרי מבואר שגם אשה היתה צריכה עומר ליום".
ה'נודע ביהודה' (שם סי' לח) משיב לעומתו: "הלא המן היה יורד עומר לגלגולת אפילו לתינוקות, שכן כתיב 'מספר נפשותיכם', הכי תאמר שגם תינוק אכל עומר ליום, ועל כל הנפשות הוא אומר 'מספר נפשותיכם', שהרי גם התינוק אכל המן, וכמו שאמרו חז"ל (שמ"ר ה, ט) שהתינוקות היו טועמים בו טעם חלב, והמן היה משוה מדתו עומר לגלגולת כקטן כגדול... ומה שהשיג מר, שהרי במדבר לא היו בעלי מלאכות, תמיהני, הלא בכל חנייתם הוצרכו לבנות אוהלים ומשאות בדרך, ומה שאמרו 'לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן', היינו, שלא היה להם דאגת הפרנסה... אבל מלאכות נמצאו להם גם במדבר כמה מלאכות... ואפשר שרובם אינם אנשי מלאכה כבידה שיגרום להם ריבוי האכילה... אבל במדבר אף שרובן לא היו אנשי מלאכה, מ"מ כיון שהיו קצתן אנשי מלאכה או הם או עבדיהם, והם היו צריכין עומר שלם, והמן השוה מדתו וירד לכל אחד בשוה, ותינוקות יוכיחו...".
הגאון ר' זאב השיב לעומתו (ראה חדושי וכללות רז"ה כו, א): "הנה מאי דפשיטא ליה שגם לתינוקות היה יורד עומר ליום מספקא לי טובא, שהרי הכתוב אומר (שם): לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגלגולת', דמשמע איש ולא קטן, וכן כתיב בתריה (שם, יח): 'וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו', דמשמע איש ולא קטן, שלא לקטו לצורך קטנים עומר ליום, אלא כפי הצורך לפי אכלם ליום, והא דכתיב 'מספר נפשותיכם', לרבות הנשים וכו', ועוד, דלפי סברת אדוני היו הקטנים מותירים עד בוקר מה שלא היו יכולים לאכול עומר שלם, ומשה רבינו הזהירם (שם, יט) 'איש אל יותר ממנו עד בוקר'".
כלפי ההוכחה מתינוקות - ידועים דברי החת"ס בתשו' (או"ח סי' קפא; תו"מ פר' בשלח בפסוק איש לפי אכלו): "דכל אדם יש לו אמותיו ואיפותיו של עצמו... הנה כי כן נאמר כי שיעור אכילה ליום שיהיה בריא ומבורך הוא עשירית האיפה, מאיפתו של כל איש, לפי מה שהוא תגדל האיפה ותקטן לפי האיש וקומתו, ונעשה במן נס הנפלא הזה שירד עומר לגולגולת לכל אחד לפי מה שהוא, וקטן בן שנה ירד לו עומר לגולגולת שלו, ולמחר גדל מעט הגדיל איפתו ג"כ מעט", ולפי זה אין שום הוכחה מתינוקות לנשים.
