מותר לשונא ללכת להלויית שונאו?
הרב דב קדרון
כתובות ע ע"א
בגמרא מובאת דעתו של רבי מאיר שיש מצווה לקיים דברי המת, וכך נפסק להלכה, ויש בזה פרטים ותנאים המפורטים בדברי הפוסקים.
בעל שו"ת בצל החכמה (חלק ד סימן קלב) נשאל על שנמצא כתוב בצוואת הנפטר, שפלוני ופלוני - שהם קרוביו - לא ישתתפו בהלווייתו, ומכיוון שהמדובר במקום קטן, ואם יעדרו קרוביו ירגישו בני אדם בדבר ואם ייוודע כי כך ציווה הנפטר תהיה להם בושה גדולה, על כן הם שואלים אם מותר להם לעבור על צוואת הנפטר.
בתשובתו הוא כותב שזהו דבר פשוט שאין כאן מצווה לקיים דברי המת, כי איך יעלה על הדעת לחשוב שיהיה כוח ביד ראובן לאסור על שמעון מלילך ברחוב ביחד עם אנשים בעת שיישאו וילוו את גופתו אחרי פטירתו לקבורה.
בנוסף לכך, גם אם המְצַוֶוה היה שונא את אותם אנשים בחייו, לאחר מותו מתקיים הפסוק (קהלת ט, ו): "גַּם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם גַּם קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה", וייתכן שמתכבד בו המת אף שהיה שונאו בחייו עד שציווה עליו כך.
עניין זה מוזכר בפוסקים, באשר הרמ"א (יו"ד סימן שלה סעיף ב) כותב ששונא לא יבקר חולה, ולא ינחם האבל שהוא שונאו, כדי שלא יחשוב שהוא שמח לאידו, וכותב שם הב"ח (מובא בש"ך סק"ב) שבהלוויית המת אין חשש שיאמרו שהוא שמח לאידו, באשר הוא סוף כל האדם.
