מה אוספים בסוף? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
כתובות קג ע"א
ת"ר: בשעת פטירתו של רבי, אמר: לבני אני צריך.
מהו היסוד שעליו צריך לחנך ילדים?
תשובה נפלאה אומר רבי משה יהושע, בעל הישועות משה, מויזניץ (אוצר דברי רבינו, בשלח, עמ' קיד), שמסביר את דברי הפסוק מן התוכחה (דברים כח, לח) "זרע רב תוציא השדה ומעט תאספנו כי יחסלנו הארבה", כיסוד בעבודה החינוכית.
הוא מביא מדברי בעל הנעם מגדים שאומר ש"רב", מתייחס לעניינים החומריים של העולם, ולעומת זאת במילה "מע"ט" מסתתרים שלש תקופות בחייו של האדם: מועיל, ערב, טוב, כאשר ייתכן שכל תקופה בחייו של האדם תהיה מכוונת לחלק אחר מבין השלשה.
בתחילת חייו יכול להיות שהאדם יכוון ל"ערב" – להנאות החיים, אולם בסוף ימיו הוא מבין שעליו לכוון ל"טוב" האמיתי, שהוא לימוד התורה.
כל זה אצל בני האדם בכלל, אולם אצל הצדיקים, החיים מלכתחילה מכוונים לסופו של "מעט", היינו שכל נדבך בתקופת חייהם מכוון שאת הערבות והתועלת הם ימצאו ב"טוב", והרי אין טוב אלא תורה.
על בסיס זה ניתן להבין את הפסוק מהתוכחה.
"זרע רב – תוציא השדה". אם תכוון את צאצאיך (ה"זרע" שלך) לכיוון ה"רב", היינו לתכלית חומרית, ייתכן מאוד שמי שיהנה מכך יהיה ה"שדה", היינו העולם בכללותו, כי הם יהיו רופאים, או עורכי דין, אולם לך לא תהיה מכך הנאה, ההנאה תשאר בשדה.
"כי יחסלנו הארבה". יתירה מכך, את הרב הזה יחסל ה"ארבה", משום שכל דבר חומרי, סופו שכלה ועובר מן העולם.
"ומעט – תאספנו". אולם אם תכוון את ילדיך ל"מעט", לחשיבה על התכלית שלהם ועל התורה הקדושה שילמדו, אזי "תאספנו", אתה תראה איך כל הפעולות שהצאצאים שלך עושים חוזרות אליך בנחת מרובה וכפולה.
על בסיס זה הוא גם מסביר מה הייתה הכוונה הפנימית בקריאתו של רבי לבניו לפני מותו – לאסוף את המעט שלו, ולראות כיצד החינוך שהוא נתן לילדיו חוזר אליו בריבית דריבית.
