אחדות מכפילת כח פנימי / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
כתובות קט ע"ב
חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה.
קשה לקיים הלכה למעשה מצוות "ואהבת לרעך כמוך", במיוחד אם אין שום דבר שגורם לאהוב את האדם השני, ובוודאי אם יש בשני דבר שגורם לתחושה הפוכה. אז איך בכל זאת משתכנעים בחשיבותה של מצווה זו?
תשובה מיוחדת ומקורית מביא לשאלה זו רבי נתן דוד משידלובצא (הובא בשלהבת קודש חלק א, אחדות, ה), על בסיס דברי הגמרא הללו, שעל פניהם מצביעים על עניין טכני, או פראקטי, לפיו שמועה מתפרסמת בסופו של דבר מכח החברה הסובבת אותנו, מפני שכל אחד מעביר את הדברים הלאה.
אלא שיש לרעיון הזה עוד פן פנימי.
משום שלא רק שמועות מקבלות הד חזק יותר בעקבות קשר עם אנשים נוספים, אלא גם המקום הפנימי שלנו מקבל חיזוק מקשר עם אנשים אחרים.
כדוגמה הוא מביא את הנאמר באיוב (לג, כג) "אם יש עליו מלאך מליץ אחד מיני אלף", ואומר שכוונתו של פסוק זה לומר, שגם אם מבין אלף אנשים ימצא אחד שהמלאך ימליץ עליו טוב, הרי שכל האלף ינצלו, מפני שהיו יחד.
אולם זה לא רק עניין של שכר או עונש, אלא גם עניין נוסף. משום שעצם העובדה שכולם מחוברים, הרי שכל אחד מחזק את חברו בין אם הוא חש בזה ובין אם לא, וכך יוצא שכאשר אדם מחובר עם אנשים אחרים המהות הפנימית שלו יוצאת לאור, יותר מאשר הוא היה לבד.
כך, שאם הנחת היסוד הייתה שקשה לקיים אהבת ישראל כלפי השני, הרי שמסתבר שקשר וחיבור עם השני רק מגלים את כל הטוב והעוצמות הפנימיות שיש בתוכנו.
