ביטול קידושין מחמת מום / כתובות עג ע"ב
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
המשנה בסוגייתנו עוסקת בדין קידושי טעות, ודנה במקרה שבו אדם התנה שקידושיו יחולו רק אם אין מומים בגוף האישה. מהמשנה נראה שהדבר תלוי בתנאי, ואם הבעל לא התנה במפורש – הקידושין חלים גם אם נמצא באישה מום.
אולם בגמרא לעיל בדף נז ע"ב הובאו דבריו של רב שמואל בר רב יהודה, המסביר שהטעם לכך שכלתו של כהן אסורה לאכול בתרומה קודם הנישואין הוא שיש חשש שיתגלה בה מום, והקידושין יתבטלו למפרע משום מקח טעות, ונמצא שהיא זרה. מסוגיה זו נראה שגם אם הבעל לא התנה כלל, הקידושין בטלים למפרע.
ייתכן שיש הבדל בין המומים שבשתי הסוגיות: בסוגייתנו מדובר במום שסתם אדם לא יראה אותו כסיבה להימנעות מנישואין, ולכן יש צורך בתנאי מפורש, ואילו בסוגיה לעיל מדובר במום מהותי, ההופך את הקידושין למקח טעות גמור, ואין צורך בתנאי. דוגמאות למום גדול אנו מוצאים להלן בדף עה ע"א, כגון אישה שריחה רע מחמת זיעה או מחמת ריח הפה.
יש להדגיש כי מדובר דווקא במקרים מעין אלה המוזכרים בגמרא – לא בכל מה שיכול להיראות כמום גדול לאדם מסוים, אלא דווקא בדבר הנחשב מום בעיני כל אדם. כך עולה גם מדברי התשב"ץ (א, קכד) שדחה את האפשרות לבטל את קידושיה של אישה הסובלת מבריחת שתן בשינה בטענה שאין זה דבר שהכול מקפידים עליו.
