גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שלד מדור "עלי הדף"
מסכת כתובות
דף סח ע"א
"כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים"
רבי יהושע בן קרחה אומר, כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים, כתיב הכא (דברים טו, ט) "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל" וגו', וכתיב התם (שם יג, יד) "יצאו אנשים בני בליעל", מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים (סח, א; וכן הוא בבבא בתרא י, א). בביאור חומר הענין כתב בספר "תורת חיים" (ב"ב שם): "לפי שהצדקה הוא קבלת עול מלכות שמים, וכן כל ההפרשות שחייב האדם להפריש מנכסיו, כגון לקט שכחה ופאה ביכורים תרומות ומעשרות שמיטות ויובלות, טעם כולן הוא, כדי שידע האדם ויעלה על לבו כי לה' הארץ ומלואה, וכל מה שיש לו אינו שלו, ויקבל עליו עול מלכות שמים, וכל מי שאינו עושה כן ואומר בלבו 'כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה' הרי הוא פורק עול, לכך כתיב גביה 'פן יהיה דבר עם לבבך בליעל', פירוש, בלי עול, לכך 'הוי כעובד כוכבים', שכל העובד ע"ז הוא פורק עול, ולכך כתיב 'יצאו אנשי בני בליעל' - בלי עול, כדפירש רש"י ז"ל (דברים יג, יד)".
הגאון החיד"א כתב ב'פתח עינים' (ב"ב שם): "אפשר לפי פשוטו, כי הנה עיניו תחזינה מה שכתוב בתורה (דברים טו, י) 'כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך' וכו', ושנוי בנביאים (ישעי' נח, ז-ח) 'הלא פרוס לרעב לחמך וכו', אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך' וכו', ומשולש בכתובים (משלי י ב) 'וצדקה תציל ממות', 'רודף צדקה וחסד ימצא חיים' וכו' (שם כא, כא), גם אלה לחכמים יום יום ידרשון מאמרי רז"ל במעלות הצדקה. וזה שקורא בתנ"ך ושומע כמה מעלות טובות לצדקה, והוא מעלים עיניו, מורה שאינו מאמין בתורה ונביאים וכתובים ודברי רז"ל, וסובר שהקב"ה אינו משלם לו ואינו מאמין לא בשכר ולא בפורענות, ואם כן הוא כופר והוי כאלו עובד ע"ז".
בספר 'ערבי נחל' (דרוש לפר' בהעלותך תקנ"ט) כתב: "והנה אמרו רז"ל גם כן 'המעלים עינו מן הצדקה כאלו עובד עבודת כוכבים', והוי זה ג"כ תולדה דעובדי כוכבים, ובאמת דלכאורה יקשה למה חמיר זה כל כך, ואולם יש לומר כפשוטו, כי חומרא דע"ז הוא שהוא נעשה יוצא מן הכלל ונפשו נכרתת כנ"ל [ראה שם לפני כן: "כי כלל ישראל אף שהגופים מחולקים, מ"מ מצד נשמותיהם בשרשם למעלה הן אחדות אחד... והגם שאין כל ישראל שוים בחכמה ובצדקות, אין זה רק כי גם בגוף אחד יש אברים שונים... ולכן אמרו חכז"ל (סנהדרין צ.) 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא', כי בגוף אחד הגם שהראש חשוב מהרגלים מ"מ הכל אחד, זולת מי שפוגם ח"ו בעונותיו שנפרד מן השיעור קומה של כלל ישראל, וזהו ענין 'ונכרתה הנפש ההיא מישראל' ח"ו, ואין זה זולת בעבירות חמורות כגון ע"ז או חילול שבת"], והנה מטבע האדם שיחוס על עצמו אפילו על אצבעות רגליו, אע"פ שהן אברים שפלים ופחותים, מכל מקום גופו הוא, וכל הגוף מרגיש הכאב, ממילא מי שהוא בכלל ישראל הטבע שלו לרחם על כל איש ישראל כרחם על גופו ממש, כי הם גוף אחד כנ"ל, ויצטער מצער כל אחד מישראל, כמו שירגיש כל הגוף הכאב שיש באחד מאבריו. א"כ ודאי שהוא מטבעו לרחם על עניים ואביונים ואומללים, אבל מי שמעלים עיניו מן הצדקה, ואין בלבו רחמנות כלל, אין זאת כי אם שכבר על ידי עונותיו נפרד ונבדל מעדת ישראל, ואם כן 'הרי הוא כעובד עבודת כוכבים'" וכו'.
כיוצא בדברים אלו מצינו בדברי המהר"ל בספרו 'נתיבות עולם' (נתיב הצדקה פ"ב): "כי הכתוב אומר אצל נתינת הצדקה (דברים טו, ט) 'פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ורעה עינך באחיך האביון' וגו', כלומר מאחר שהוא אחיך איך אפשר שלא תרחם עליו, שהאדם מרחם על אשר הוא אחיו, ואם מעלים עיניו כאלו אינו אחיו הרי הוא פורש מישראל שהם עם אחד ובשביל שישראל הם עם אחד יש להם א-ל אחד, וכמו שאנו אומרים (תפלת מנחה לשב"ק) 'אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ', ולפיכך אם מעלים עיניו מן הצדקה ואינו מרחם על ישראל, הרי הוא יוצא מן מה שישראל הם עם אחד והם לא-ל אחד, והיציאה מן האחדות נחשב כאלו דבק בע"ז לגמרי שהוא יוצא מן האחדות" (עעו"ש).
בספר 'פרשת דרכים' (דרוש כה דרך ארוכה) מבאר בדרך דרוש, לפי מה שיסד (דרוש יז דרך צדקה דרוש א) בגודל מעלת מצות צדקה, "שהיא לאות אמת על השם המיוחד אשר פי ה' יקבנו 'בנים אתם לה' אלקיכם' (דברים יד, א)... והכי תנן במשנת חסידים (אבות פ"ג מי"ד) 'חביבין ישראל שנקראו בנים למקום', ועבודת הצדקה היא לאות על שם זה, וכדאמרינן בפ"ק דב"ב (י, א) 'שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא, אם אלקיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן, אמר לו, כדי להנצל אנו בהם מדינה של גיהנם, אמר לו, אדרבה, זו מחייבתם לגיהנם, אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים, וגזר עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילהו והשקהו, לכששמע המלך הלא כועס עליו, ואתם קרויים עבדים שנאמר (ויקרא כה, נה) 'כי לי בני ישראל עבדים', אמר לו רבי עקיבא, אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא דורון משגר לו, ואנן קרוין בנים דכתיב 'בנים אתם לה' אלקיכם', נמצינו למדין שמצות הצדקה היא לישראל לפי שנקראו בנים".
וביסוד זה כתב לבאר: "ד'המעלים עיניו מן הצדקה' על כרחין אית ליה דישראל נקראים עבדים, וכסברת טורנוסרופוס הרשע... וכיון שהם עבדים באים לטעון 'עבד שמכרו רבו כלום יש לו עליו כלום' [טענה זו העלו המתים שהחיה יחזקאל כדאיתא במס' סנהדרין (קה.): "אמר להן חזרו בתשובה, אמרו לו עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום"], ובאים לפרוק עול מלכות שמים מעליהם, וכמאמר הכתוב (יחזקאל כ, לב) 'נהיה כגוים וכמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן', ואם כן הוי ליה כאלו עובד עבודה זרה".
