מי נקרא "רשע"?

הרב דב קדרון

כתובות צה ע"ב

בגמרא נאמר שמי שמשיא עצה למקבל מתנה למכור נכסים בניגוד לכוונת נותן המתנה – נקרא "רשע ערום".

יש הבדל בין מי שנקרא רשע על פי התורה, לבין מי שחכמינו ז"ל קראו לו "רשע", שכן בתורה נאמר (דברים כה, ב): "וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע", ומכאן נלמד שדווקא מי שעבר עבירה שחייבים עליה עונש מלקות נקרא רשע מן התורה, ואילו במקורות אחרים מצאנו שקוראים לאדם רשע גם בגלל עניינים אחרים, כגון :

הנודר אף על פי שמקיימו נקרא "רשע" (נדרים כב,א). "רשע ערום", זה המטעים דבריו לדיין קודם שבא בעל דין חבירו, והנותן דינר לעני להשלים מאתיים זוז (סוטה כא,ב). כל תלמיד חכם שאינו קם בפני רבו נקרא רשע, (קידושין לג,ב). החמרין, רובן רשעים (קידושין פב,א). כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע (ברכות ו,ב). כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע (תענית ז,ב).

בשו"ת מהרי"ט (חלק ב - אבן העזר סימן מג) כתב שרק מי שנחשב רשע על פי הגדרת התורה פסול לעדות, אבל אין פסול לעדות מי שחכמינו ז"ל קראו לו רשע.

בנוסף לכך הוא נוטה לומר שמה שדרשו חז"ל על פי הפסוק (שמות ב, יג): "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ", שכל המרים יד להכות את חברו נקרא רשע, אין זה לימוד גמור מן התורה, והוא כשר לעדות, ובזה הוא חולק על המרדכי (ב"ק, קב-קג) הסבור שאדם כזה הוא רשע גמור על פי דין תורה ופסול לעדות.

להלכה נפסק (הגהת הרמ"א חו"מ סימן לד סעיף ד): "המגביה ידו על חבירו להכותו, פסול לעדות, מדרבנן", כלומר שאינו רשע מן התורה.