כוחה של אהבה / רפי זברגר

כתובות קמב ע''א-ע"ב

הקדמה 

בתחילת הגמרא על המשנה הראשונה בפרק, בדף הקודם למדנו על מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש:
אתמר: האומר לחבירו חייב אני לך מנה, רבי יוחנן אמר: חייב, וריש לקיש אמר: פטור.
רבי יוחנן סובר כי אמירה של אדם לחבירו על חובו אליו מחייבת אותו וריש לקיש סובר שאין כוחה של אמירה לחייבו.
לאחר דין ודברים הגמרא מגיעה למסקנה כי מחלוקתם היא בדין שטר אשר נמסר בפני עדים אך אין עדים חתומים על השטר. ריש לקיש פוטר מלשלם מכוח שטר זה כיוון שלדעתו אין חלות לשטר, ואילו רבי יוחנן מחייב, שלדעתו מעשה זה מהווה כאילו אמר לעדים ''אתם עדי'', וזה היה מחייבו.
 

הנושא

הגמרא מנסה להוכיח ממשנתנו כשיטת רבי יוחנן:
תנן: הנושא את האשה, ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים - חייב לזונה חמש שנים; מאי לאו כי האי גוונא!
למדנו במשנה הראשונה בפרק כי אדם הנושא אשה ומתחייב בפניה לזון את ביתה (של אשתו) במשך חמש שנים, חייב לזון אותה בכל מקרה ובכל מצב, גם אם התגרשו, וגם אם התחתנה בשנית, וגם בעלה השני התחייב בפניה לזון את ביתה. הגמרא מבינה בשלב זה כי הבעל התחייב בשטר שנתן לאשה ללא חתימה וללא עדים, ואנו רואים ששטר כזה מחייב כדעתו של רבי יוחנן.
דוחה הגמרא אוקימתא זו באופן הבא:
לא, בשטרי פסיקתא,
לא מדובר בשטר בעלמא, אלא בשטר התחייבות הדדית של ההורים, אשר נחתמה על ידי עדים, ולכן אין מכאן הוכחה לשיטת רבי יוחנן. הגמרא ממשיכה להסביר מה החידוש בדברי המשנה:
וכדרב גידל, דאמר רב גידל אמר רב: כמה אתה נותן לבנך? כך וכך, וכמה אתה נותן לבתך? כך וכך, עמדו וקידשו - קנו, הן הן הדברים הנקנין באמירה.
קובעת הגמרא כי המשנה פוסקת כמו רב גידל בשם רב הסובר כי גם ללא שטר אלא אמירה של הורי הבעל והורי האשה, כל אחד על התחייבותם לתשלום עבור חתונה משותפת, היא זו המחייבת את הצדדים (אף בלא שטר).
בעמוד ב' חוזרת הגמרא להסביר את דברי רב גידל בשם רב:
אמר רבא: מסתברא מילתא דרב - בבתו נערה, דקא מטי הנאה לידיה, אבל בוגרת דלא מטי הנאה לידיה - לא,
רבא מנסה לומר בדברי רב (שנאמרו על ידי רב גידל) כי ככל הנראה דיבר על נערה, שהאבא מורשה לקדשה ולקבל את כסף הקידושין. כסף זה מקנה כוח ביד האבא להתחייב על נדוניה אף ללא שטר. אבל ממשיך רבא ואומר כי בוגרת שאינה מזכה את אביה בכסף הקידושין ככל הנראה שאין אמירת האבא מחייבת.
אלהים! אמר רב אפילו בוגרת, דאי לא תימא הכי, אבי הבן מאי הנאה אתא לידיה? אלא בההיא הנאה דקמיחתני אהדדי, גמרי ומקני להדדי.
למרות הסברה הראשונית לעיל, בכל אופן חושב רבא אחרת ואף נשבע על כך ואמר כי ככל הנראה מדובר אף בבוגרת, למרות שאין לאבי הנערה הנאה בקבלת כסף הקידושין, שהרי אם דברי רב היו רק בקטנה, קשה שהרי הורי הבעל לא מקבלים שום דבר ובכל אופן הם צד בהתחייבות.
לכן אומר רבא כי באמת מדובר הן בנערה והן בבוגרת, ותוקפה של ההקנאה הוא מכוח ההנאה שיש להורי החתן והורי הכלה באירוסי ילדיהם. באותה הנאה הם גומרים להקנות בלב שלם אף בלא מעשה קניין.
 

מהו המסר

למדנו היום מה כוחה של אהבה. הורים המחתנים את ילדיהם כל כך שמחים ומאושרים, עד כדי שמכוח הנאתם זו מתבצעת פעולת קניין, שבדרך כלל מחייבת מעשה ממשי כמו משיכה, הגבהה וכדו'.
מוכרים לנו סיפורים לא מעטים, אשר ממחישים יפה מה כוחה הגדול של אהבה מסוגל לעשות. מספרים למשל על הורה המסוגל להרים דבר כבד מאוד כדי להציל את ילדו אשר נמצא במצוקה גדולה, מה שבאופן רגיל אין סיכוי שהיה מצליח אפילו להזיז חפץ זה. ועוד כהנה וכהנה סיפורים יפים.
נברך שנוכל מכוח אהבתנו זו להביא בעז''ה אך ורק דברים טובים. 
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]